כל ספר קהלת, שכתב שלמה המלך, מלגלג באופן איום על העולם הזה ועל כל פעילות אנושית שמתקיימת בו, ובכל זאת כתבה תורתנו מלכתחילה, שהקב"ה הסתכל על העולם הזה אחרי הבריאה והכריז שהכל טוב. איך זה אפשרי? פה אנחנו מתחברים לסופר אלבר קאמי, הטוען כי האבסורד - התחושה שהחיים חסרי משמעות - הוא אמנם עובדה בסיסית, אך יש להתמודד איתו בעזרת מרד קיומי, שמתרחש כאשר האדם בוחר למצוא משמעות אישית ולחיות על פי ערכיו, למרות אי הוודאות.

הקנאות היא דבקות נחרצת ואובססיבית במטרה, רעיון, או אמונה מסוימת, לעיתים תוך התעלמות מהשלכותיה על החברה או על אנשים אחרים. המושג ההופכי לקנאות הוא סובלנות, שמושגת בעזרת החינוך לתבונה ולפילוסופיה. זהו "האור הטבעי" על פי רנה דקארט. האם נוכל כיום לחדש את הוודאות הזו - המעוגנת במידה רבה באקדמיה - במצבה של האקמיה היום?

הפרדוקס של הפוליטיקה הפוסט-מודרנית מבוסס על העובדה שבחוסר שביעות רצון ממנהיגיה, העם מבקש להיפטר מהם. כדי לשמור על הכוח, בעליו מבקשים להגביל אותו על ידי העברת ריבונות לארגונים טכנוקרטיים ועל-לאומיים. מצב זה יוצר את הדילמות המוסריות והפוליטיות המאפיינות את העידן המודרני.

במחנה הפועל נגד קיום המדינה היהודית - איראן וגרורותיה, חמאס וחיזבאללה, כמו גם ארגונים נוסח UNWRA, אינם פועלים לבד. כמו סרטן גרורתי נוצרים במערב אחרי טבח ה- 7 באוקטובר עוד ועוד ארגונים פרו פלסטינים, הממומנים מכספי משלמי המיסים, ופועלים בעקביות ובנחרצות - בשיגעון קולקטיבי - למיגורה של מדינת ישראל, דרך החדרת הרעיון שלישראל אין זכות להגן על עצמה כי היא האשמה המקורית.

פופוליזם הוא מעין תגובה למחלה שממנה סובל העם. הדמוקרטיה המודרנית - שבעבר טענה להקים את שלטון העם באמצעות נציגיו - מבקשת היום להדיח אותו ולמשול באמצעות טכנוקרטים. המפלגות פופוליסטיות לא המציאו את הפופוליזם. הן רק מנסות לתת לייאושו של העם ביטוי פוליטי, שלרוב אינו מספק. בהיעדר אישיות שתצליח לכונן מחדש את הדמוקרטיה במסגרת הלאומית שלה, ולאפשר לנו לצאת מהמשבר כשידו על העליונה, סביר כי פירוק הדמוקרטיות המערביות יימשך…