ב- 27 בינואר 2021, פרסם העיתון ידיעות אחרונות שלוש כתבות בעמוד אחד, בעלות מכנה משותף, כולן מתייחסות לדמויות ציבוריות בישראל... והטרדן המתערב שואל אותי אם לדעתי ניתן למצוא בשלושת המקרים הנ"ל חיזוק לאמון הציבור בנבחריו ובבעלי תפקידים מרכזיים בשלטון...
פתגם לטיני המיוחס ל-"קיסר הרומיים" אומר: "העתים משתנות ובתוכן גם אנו משתנים". כך ניתן להסביר את שינוי העמדה של כבוד הנשיא ראובן ריבלין אשר אמר אתמול בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה את המשפט הבא...
במקביל להתנהגות מנהיגינו בפסח, מתפרסמות כתבות על ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, שהגדירה את 'שפן הפסחא' ואת 'פיית השיניים' כעובדים חיוניים כיוון שהילדים זקוקים לנחמתם בימים אלו, וממשלתה ויתרה על 20% מהשכר למשך שנה כחלק מהזדהות על מצבם הכלכלי הקשה של התושבים הסובלים מהשלכות הסגר והגבלת התנועה...
אנחנו, המון העם, העברנו את הסדר בבידוד בזום עם ההורים שגם הם לבד לגמרי. לגמרי לבד. והם, ״המנהיגים״ מורמים מעם, גבוהים מחוק ומתקנות חירום, פטורים מציות. הם יבקשו סליחה, או אפילו זה לא וימשיכו בדרכם ״המנהיגותית״ ואנחנו נחזור לבידוד עד להודעה חדשה. וזה פוצץ אותי מכעס, כעס לאו בר כיבוש...
לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון ולא שר החוץ יכולים להורות על נקיטת פעולה הנוגעת לענייני הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, בלא שנידון הנושא בקבינט!
אלי טיסונה, איש עסקים בשנות השבעים לחייו - מבעליה בעבר של חנות הבשר "וימפי ישראל" - היה אחד מרשימת ה-11 המפורסמת, שהודלפה לעיתון הארץ, ומנתה את 11 היעדים המודיעיניים של המשטרה. הוא ואחיו עזרא (גם הוא ברשימת ה-11) חיו חיי עושר מנקר עיניים. השניים נסעו תמיד במכוניות פאר, ובילו במועדונים ומסעדות יוקרתיים. המשטרה חשדה כי אלי ואחיו עוסקים בהלבנת כספים באמצעות הימורים הבלתי חוקיים; וכי אלי שותף - בעסקים ובפלילים - עם חבר אחר ברשימת ה-11 רחמים אהרוני (גומדי).
ההתנפלות ההמונית על הנשיא ריבלין מלמדת עד כמה השיח הפוליטי בישראל רדוד, שטחי ומזכיר קטטה בין אוהדי שתי קבוצות כדור רגל. מהר מאוד התפלג הוויכוח על פי גושי ההצבעה הרגילים, כשהנשיא נתפס משום מה כיקיר השמאל, וכאובייקט ניגוח ברמות שונות מצד הימין. גם ראש הממשלה הואשם (כנראה בצדק) כרווה נחת מהמבוכה שאליה נקלע הנשיא.
