ההתנגדות לרפורמה הצליחה לנתק את אנשי ההתיישבות מרוב העם, לא בגלל שיש להם משהו נגד ההתיישבות, אלא בגלל שנוצר במתכוון פחד מהחבורה הזאת, שמתעתדת "לשים עלינו דיקטטורה", לפגוע בזכויות הנשים ולהעבירן למושבי האוטובוס האחרונים, להתנכל ללהט"בים וכדומה. האיומים הללו מדברים אל רוב העם, ואנחנו זקוקים לעם במאבק העיקרי שלנו, על יהודה ושומרון.
אחד מגילויי המחאה הפרוגרסיבית, הן האמריקנית והן הישראלית, הוא ראיית היריב כ'רע מוחלט' שאיננו זכאי לזכויות. כך למשל דיבר ח"כ רם בן ברק על: "הם שחורים, אנחנו לבנים"; פרופ' עידית מטות על חברי הממשלה, כחיידקים שגורמים להרס הגוף ולהרס המדינה, וקובי ריכטר על 'נגע', שצריך לסלקו באופן טוטאלי. ההיסטוריה מלמדת שלאבחנה הזו השלכות קשות מנשוא!
צריך לומר, הקדנציה הזו היא טראומה שתיצרב בימין עוד שנים רבות. אחרי כמעט תשעה חודשים, ברור כי קברניטי הימין רחוקים מלהשתוות לקבוצת המוחות המנהיגה את המחאה. במקום להיאבק בה בתבונה הם עושים את ההיפך הגמור: מתדלקים אותה ומסייעים לה. בקצב הזה דומה שהליכוד בדרך להתרסקות, באין מושיע. הנה הסיבות לכך...
הזורע רוח קוצר סופה... משך שנים מזהירים מומחים כי הסתמכות על 'מרכז עצבים' אחד - המרכז את מירב העוצמה בידיו - מסוכנת לישראל. עתה, במאבק על הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית, התרחיש הזה מתממש במלוא עוצמתו!
אחד הסמלים המוכרים של תנועת המחאה הוא האגרוף המונף. זהו סמל וותיק שהמחאה השאילה לצרכיה. בסמל זה נעשה, לאורך השנים, שימוש מגוון, כסמל לסולידריות, לתמיכה, להצדעה, להבעת אחדות, להדגשת עוצמה, להתנגדות ולמאבק. בעידן המודרני, מזוהה האגרוף המונף בעיקר עם תנועות שמאל ועם תנועות של קבוצות מיעוט, אולם גם עם תנועות ימניות ופשיסטיות שעושות בו שימוש.
