המונחים 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות' הינם שני מרכיבים בתהליך קבלת ההחלטות של בעל תפקיד וביצועו בפועל. קו הגבול ביניהם קשה להגדרה חד-משמעית. שני האלמנטים - 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות', קיימים גם במקרים של הצלחה. אולם, מטבע הדברים הם נכרכים אחר הכישלון, כיוון שלעתים הם משמשים אותנו לצרכים של הגדרת אחריות משפטית במקרים אלה. בנוסף לפן המשפטי קיים פן שונה לחלוטין - הפן המנהלי. פן זה תופס טעויות של בעלי תפקיד בארגון כחלק מתהליך של למידה ומכיר בצורך של ארגונים להיות 'סובלניים לטעות' להתיר מרווח טעות לאנשיהם. היכן קו הגבול בין טעות לגיטימית ב'שיקול דעת' ל'רשלנות'? מה המשמעות של קו גבול זה על יכולתם של "ארגונים צבאיים" להמשיך ולהתפתח?