בתחילתה של פרשת נח מוגדר זה האחרון כצדיק. על פי הפשט, נח היה שונה בהתנהלותו המוסרית והדתית משאר בני דורו. בספר הזוהר בכלל ובקבלה בפרט, מקבל מושג הצדיק פרשנות נועזת. אין המדובר רק על אדם השונה משאר בני האדם בהתנהלותו, אלא המדובר בספירת יסוד המציינת את הפן הזכרי של האלוהות.

שתי השורות האחרונות, בהן מכנה ביאליק את הזדים, נכתבו ישירות לרעיו של איוב. וזו שמעליהן – ישר לאלוהים ולבנו השטן...