פרשת הדלפת המסמכים מצה"ל וה'טיפול' חסר התקדים בחשודים, מלמדת אותנו שוב, שבישראל - כמו במדינות WOKE מערביות אחרות - נהוגה בגלוי, אכיפה בררנית הזועקת לשמים, תוך שימוש פוליטי גלוי בכלים של התביעה הפלילית. החרדה עמוקה ותחושת הדחיפות בקרב היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות, השב"כ וגורמים במטכ"ל שמאבדים את מוקדי הכוח שלהם ערב כניסת ממשל רפובליקני לתפקידו, יוצרים מצב שבו הגענו ל'מאני טיים', שבו הכל כנראה מותר.
במערכת היחסים העדינה בין הדרג הנבחר לביצועי, חצה ראש השב"כ רונן בר כל קו אדום אפשרי, והתנהל כאופוזיציה פוליטית לדרג הממונה. בעוד שביקורת פנימית לגיטימית ואף נחוצה, חציית הקווים מהדיון הפנימי אל הזירה הציבורית והפוליטית, ועוד בעיצומה של מלחמה, יוצרת נזק כפול: היא פוגעת גם באמון הציבור בממשלה, וגם במעמדו של הארגון שבר עומד בראשו. מדינת ישראל זקוקה לשב"כ חזק, עצמאי ומקצועי, אך גם כזה שמבין את תפקידו בתוך מערכת דמוקרטית. נאמנות לדרג הנבחר אינה חולשה. היא עקרון יסוד בדמוקרטיה מתפקדת.
דומה שאין כבר צורך להוכיח את העובדה שבישראל מתבצעת אכיפה סלקטיבית. חלק ממנה נובעת מקונספציה, שאלימות פוליטית היא נחלתו של הימין בלבד, ודומה שהגיעה העת לשאלות קשות. כיוון שבכירים במערכות ביורוקרטיות 'משבטים' את עצמם, אין זה מופרך להניח, שצמרת הארגונים הביטחוניים הופכת לקן של מרי נגד הממשלה הנבחרת. ואם כך, האם ניתן לסמוך על מערכת אכיפת החוק, שתעשה את מלאכתה נאמנה בהגנה על ראש הממשלה?
מאמר זה סוקר את אבן הדרך השלישית בהתפתחות הפשע המאורגן בישראל: מהקמת ועדת שמרון ב- 1978, שהכירה לראשונה בקיומו של פשע מאורגן "נוסח ישראל", דרך קריסת הבנק למסחר, וכלה בהתנקשות בזאב רוזנשטיין בדצמבר 2003, שפקחה את עיני המשטרה.
הציבור אינו מודע בחיי היום יום לתנאי המעצר שבהם מוחזקים 'אסירים מיוחדים' בשירות הביטחון הכללי ובשירות בתי הסוהר. מידי פעם מבליח לציבור אירוע כזה או אחר, שנותן הצצה לעולם הקשוח הזה; שלעיתים, אין מנוס משימוש בו, ולעיתים - כדרכנו בקודש - הוא מנוצל לרעה.
הגישה הפסיכואנליטית לייעוץ ארגוני מקבילה בין אנשים לארגון, ומניחה כי קיימת השפעה של כוחות, גורמים ודחפים לא מודעים, על התנהגויות פרטים וקבוצות במסגרת הארגון. החזון הארגוני בהגדרתו המקובלת הוא תמונה עתידית של הארגון במיטבו, מעין משאת נפש ארגונית. המאמר בוחן את החזון הארגוני דרך הנחות היסוד ומושגי הגישה הפסיכואנליטית. מקרי הבוחן של חזונות המנותחים במאמר מלמדים כי החזון לאו דווקא מנבא לאן הארגון יגיע בעתיד, אלא פותח חלון לרמה הלא מודעת של הארגון, לחרדותיו, לפחדיו ולדחפיו הראשוניים ביותר.
העובדה שהמפכ"ל המיועד הוא יוצא שירות הביטחון הכללי (להלן, שב"כ) נותנת לנו אינדיקציה לא רעה לגבי הרפורמות אותן ייטה לבצע במשטרת ישראל. בעובדה, לפחות בתחום התרבות הארגונית סבל השב"כ מאותה בעיה שממנה סובלת משטרת ישראל: תרבות של שקר, שהקיפה את כל דרגי הארגון – מראש הארגון ועד לאחרון אנשיו. שב"כ עבר רפורמה משמעותית והיום הוא…
[להורדת הפרק משנת 2006 על שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל לחץ: שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל] עם כתיבת שורות אלה בנובמבר 2014, הגיעו גילויי העוינות בין שירות הביטחון הכללי (שב"כ) לשיא חדש. בעשרות שנים שבהן התקיימה המחלוקת לא זכור מקרה או אירוע כזה שבו הרמטכ"ל, ראש הממשלה וראש השב"כ מעורבים בוויכוח קולני ומחליפים האשמות כה…
