חוק המלך המופיע בלעדית בספר דברים, מעורר תהיות רבות. האם המקרא התכוון למצווה ממניין המצוות כדעת הרמב"ם, או שהמדובר בהמלצה שאם היא תצא מהכוח אל הפועל היא תיעשה על פי הכללים הכתובים בספר דברים? כאמור הדעות על כך חלוקות ואין מענה חד משמעי לשאלה זו...

רות המואבייה, שמוצאה מוזכר רבות במגילת רות, היא כידוע אם סבו של דוד המלך. אם-כן, מוצאה של שושלת המלך המשיח נמצא כבר במעשה לוט ובנותיו, וזאת  גם הסיבה שאין להילחם במואב קודם הכניסה לארץ כנען. מעשה צודק בהווה, אינו בהכרח המעשה הנכון בראייה היסטורית עתידית, ולקח זה המקרא מנסה ללמד כאן...

איגרת הרמב"ם ליהודי תימן ('איגרת תימן') נכתבה במקור בערבית, ככול הנראה בשנת 1172, כתשובה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, נגיד ארץ יהודי תימן, השואל אודות התסיסה של קהילתו, שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. במקביל הופיע בתימן אדם שטען שהוא המשיח, וביסס את ההוכחה לכך על סמך חישובים אסטרולוגיים מסובכים...

המקרא אינו עוסק אמנם בפסיכולוגיה תעסוקתית בהיבט המודרני שלה, אולם הוא מדגיש בכמה מקומות כי גם בימי קדם, היה סף קבלה לתפקידים שונים תוך התחשבות בכישורי המועמדים. יתרה מזאת. חז"ל קבעו את הקריטריונים הבסיסיים לבחירת אנשי הרשות השופטת, ועל פיהם נפסק ונקבע בהלכה אודות אותם כישורים מחייבים ומקדמיים לאיוש תפקידי מפתח במערכת החוק והמשפט.

ספרו השני של האלוף במיל' גרשון הכהן, "משופטים למלכים - מבוא לתאוריה פוליטית תנ"כית", עוסק במתן פרשנות עכשווית יום יומית לסיפורי המקרא, כפי שהם מובאים בספרי שופטים, מלכים א', מלכים ב' ודברי הימים. כיוון שהגיאו-אסטרטגיה לא השתנתה מאז, יקל מאוד על הקורא לזהות מתוך הפרשנות הזו הקבלה רבה ומרתקת לימינו אנו…

הנחיות דומות לאלו המצויות במאמר המפורסם של וילסון וקלינג, 'החלונות השבורים' - שהופיע בשנת 1982, ומהווה את הבסיס האידיאולוגי של אסטרטגיית השיטור הקהילתי - אנו מוצאים בפרשנות אודות הטקס התמוה של עגלה ערופה. אין זה אמור להפתיענו, שכן, מערכת אכיפת החוק העברית הקדומה תמיד הייתה קהילתית...

ויהי אחרי מות יהושע... במילים אלה נפתח ספר שופטים, ממש כמו פתיחת ספר יהושע: ויהי אחרי מות משה עבד ה'.... לכאורה, מעגל חיים שגרתי, משה מת ומוחלף ביהושע, יהושע מת ומישהו יופיע, כמו קודם, תישמר הרציפות, כמו בדברי קוהלת: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת... מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש (קוהלת א). אלא שכבר מראשית הדברים מוצגת תפנית ממשית: ההיגיון המארגן את ההתרחשות הופך מהגיון אחדותי לאומי להגיון שבטי...