סברין סעדי היא שוטרת במשטרת ישראל. היא בת הכפר בסמת טבעון, כפר בדואי שבניו משרתים בכוחות הביטחון ובשירות לאומי. לאחרונה פורסם בפייסבוק סרטון ובו היא נראית מגיעה לאירוע, ונתקלת בתגובה קשה - ביריקות, ובקללות מהאוכלוסייה הערבית שבמקום...

בחברות רב-תרבותיות - המורכבות, בדרך כלל, מקבוצת רוב דומיננטית ומקבוצות מיעוט - שוררת מתיחות בין קבוצות המיעוט לבין המדינה. קבוצות המיעוט חשות אי אמון כלפי המשטרה, הנתפסת על ידם כמייצגת את המשטר. קבוצות אלה נמצאות, לעתים, בתחתית הסולם החברתי-כלכלי, סובלות מאפליה ומגיבות בהפרת חוק. תופעה זו נתפסת על ידי השוטרים כמאפיין של הקבוצה והם מקשיחים את התנהגותם מולה. יחסי גומלין אלה יוצרים תופעה של שיטור יתר, המחריף את תחושת הניכור בקרב קבוצות המיעוט... 

יחסי המשטרה עם המיעוט הערבי בישראל ידעו עליות ומורדות. בדרך כלל מתאפיינים היחסים במתח מובנה וברמת אמון נמוכה. פעילות המשטרה מול מגזר זה הייתה בדואליות בין 'שיטור יתר' ל'שיטור חסר'. משמע, 'שיטור חסר' בשגרה, ותגובת יתר באירועים מסוגים שונים שבהם מעורבים ערבים. גם תכנית המפכ"ל והשר, להזרים אלף שוטרים למגזר הערבי, היא מכוונת אכיפה (משמע, שיטור יתר) ולא מכוונת שירות.

זה - שהמפכ"ל, רוני אלשייך, מועד לפליטות פה מביכות - אנחנו כבר יודעים מזמן. השילוב - שעבד כל כך פשוט אצל מפכ"לים אחרים: רל"ש פיקח שיודע להריח מלכודות; כותב נאומים חכם, ששם את הדגש על מה נכון לומר; ועוזר, שמקיים בקרה של הרגע האחרון על התוצרים הללו - הפך למשימה בלתי אפשרית, ב'חצר' הנוכחית. צריך להצר על כך, כי במקום להתעסק בעיקר, הלשכה הזו מטורטרת כל היום בטפל... עין טובה ושכל ישר במיקום הנכון, היו חוסכים לו ולנו את הריאליטי הנבוב הזה! נבוב, כי גם הפעם, הסערה התורנית היא 'שערוריה בכוס מים'. אלשיך אמר את האמת, אבל צריך גם לדעת מה לומר מתי...