קצין משטרה, שכותב - או מקריא - משפט כמו "אנו יכולים לסמן סדרה נוספת של מהפכות תפיסתיות... כמו גם את העמקת הנורמות והדוגמה האישית עבור אזרחי ישראל...", הוא לא יותר מסימפטום מצוין לאבחנה הידועה של המצב הארגוני משטרת ישראל: מחלה חשוכת מרפא של שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים, ופער רלוונטיות הולך ומעמיק בינה לבין המציאות שבתוכה היא מתפקדת!
המשטרה היא שק החבטות האולטימטיבי שלנו; וכך קרה גם בפרשת חטיפת הילד, כרים ג'ומהור בן ה-7 מקלנסווה. רק חזר החטוף לחיק משפחתו, והחל העליהום על המשטרה; שהאמת, הרוויחה לפחות את חלקו ביושר... עיקר הטענות נגד המשטרה היו שתיים: מתן לגיטימציה לפשע המאורגן מחד גיסא; והפסטיבל התקשורתי מאידך גיסא. לטעמי, הראשונה שגוייה; השניה היא מחלת המחלות של פיקוד המשטרה מזה שנים!
המאמר מביא טעימה מהאופטימיות של שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, ליצור הרמוניה ביחסי המשטרה האמריקנית עם הקהילה אותה היא משרתת, ולראות בשוטרים יזמים קהילתיים, המניעים קהילות שלמות. גם אם חלק מן הדברים נתפסים היום בעיני הקורא הישראלי כנאיביים משהו, יש להם חשיבות כמכלול, בעיקר על רקע מצבה הנוכחי של משטרת ישראל…
המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל חייבים להיות שותפים בתוכנית שיקום השכונות שמוביל משרד השיכון, במטרה להפוך את אותן שכונות ל"שכונות בטוחות". השותפות צריכה להתחיל כבר בשלב התכנוני, עם דגש על מניעת פשיעה, והמשך בהיבט היישומי, כמו שילוב של מרכז שיטור קהילתי בשכונה, הפעלת מתנדבים, פעילות מול אוכלוסיות בסיכון עבריינים וקורבנות כאחד, יצירת והפעלת מודליים קהילתיים-משטרתיים, בהתאמה לבעיות של אותה שכונה. הצלחתה של התכנית הממשלתית מחייבת יצירת שותפות שכזאת. אחרת, היא תצא בהפסדה.
[התצלום המקורי: תמונת מסך של שעון הזמן בתכנית 'האח הגדול'] כמו בתוכנית הראליטי, האח הגדול, שעון הזמן – שעמד 17 שנים תמימות – חזר לפעול במשטרת ישראל. המפקח הכללי, רוני אלשייך, מתחיל עם המשטרה בדיוק במקום שבו המפכל לשעבר אסף חפץ סיים. המהפכה הקהילתית במשטרת ישראל חוזרת… את תוכנית המפנה של המפכל הקודם יוחנן דנינו, מחליפה…
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד. זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על השיטור הקהילתי. המאמרים האחרים: אברהם מילרום: תחילתו של 'השיטור הקהילתי'; …
אנו מוצאים בפרשנות אודות הטקס התמוה של 'עגלה ערופה' שבפרשת שופטים, הנחיות דומות לאלו המצויות במאמר המפורסם של וילסון וקלינג, 'החלונות השבורים' - שהופיע בשנת 1982, ומהווה את הבסיס האידיאולוגי של אסטרטגיית השיטור הקהילתי. אין זה אמור להפתיענו, שכן, מערכת אכיפת החוק העברית הקדומה תמיד הייתה קהילתית.
[הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Photo: OHAYON AVI. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0] עודכן ב- 20 בספטמבר 2022 ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר…
[להורדת המאמר: שדמי ויחזקאלי – שיטור עירוני בישראל – היסטוריה מודלים דילמות] [לקובץ המאמרים על משטרות עירוניות בישראל, לחצו כאן] מאמר זה עוסק בהתהוות השיטור העירוני בישראל בדרך של התארגנות עצמית, ללא הכוונה מלמעלה ועל אפו וחמתו של השלטון המרכזי. המאמר ראה אור בספר: עיר ומדינה בישראל, שלטון מקומי לקראת העשור השביעי, בעריכת אברהם בריכטה, ערן…
