זהו מאמר תגובה למאמרה של אינג' שרית אונגר-משיח, "הסימולציה שמראה, האם כדאי לעשות שינוי ארגוני". המאמר מרתק בהיבט של אבחון ושינוי עוצמות בארגון. אבל, מרכיב בולט שחסר בו היה ההתייחסות לעצם השינוי שביקש המנכ"ל לעשות, בהיבט של תפיסת האחריות, שהיא מהותית לא פחות מעוצמתה של מחלקת האיכות. מהמאמר עולה, כי קיים מצב של פיצול באחריות התפעולית. על הביצוע אחראי מנהל המחלקה המבצעת ועל האיכות אחראי מנהל מחלקת האיכות...
יצירת שינוי כרוכה במאמצים סיזיפיים, שלא תמיד צולחים... מתי ניתן לומר על שינוי שעבר על משוכת המסה הקריטית של התבססות, והוכתר בהצלחה? מדענים גילו שיש נקודת מפנה שלאחריה תהליכי השינוי כבר מאיצים לבדם. היבט חשוב של הממצאים הוא ששיעור בעלי דעה המחויבים - הנדרשים כדי להשפיע על ארגון - הינו כ- 10 אחוזים! המשמעות היא שעבודה עם סוכני שינוי, והגדלתם בהתמדה עד ל- 10% מהארגון, תביא למפנה!
הרבה "מומחים" מתפרנסים מהבלוף שמשטרה מסוגלת להקטין את תאונות דרכים ונפגעיהן. על השקר הזה נבנה אגף התנועה, בתרומות של גופים אחרים שצברו עוצמה, בתמורה להגדלה מבחוץ של תקציב המשטרה. גם היום פועלים גופים אינטרסנטיים בתקשורת ליצור בעיני הציבור מצג, לפיו נובעת העליה בתאונות הדרכים מהיעדר אכיפה מספקת... שטויות! אם עשרה קבין של עילות לשבר בין המשטרה לציבור ירדו עלינו, שמונה מהם קשורים לאופן שבו המשטרה אוכפת תנועה על אזרחיה. הגורם המשמעותי ביותר לפיחות במעמד המשטרה הוא אכיפה לא מבוקרת - בכל התחומים הלא נכונים - מול אזרחים נורמטיביים שומרי חוק בדר"כ.
אם משטרת ישראל תהפוך למשטרה פדרלית, היא תוחלף בהדרגה מחלק מהערים במשטרות עירוניות. תחום החקירות ירוכז במרחבים, והיא תתגבר משטרות בערים לפי הצורך, ותחזיק תחנות משטרה ביישובים שבהם הרשויות המקומיות לא תחפוצנה ליטול אחריות. כל זה ייצור ביקוש גדול לשוטרים ולמפקדים. רובם יעברו מארגון לארגון והפנסיה הצוברת איתם. מי שיישאר ללא עבודה הם רק אנשי ה'מנגנון', שממילא אם משטרת ישראל חפצת חיים עליה להיפטר מהם. אז איפה הבעיה?
את פרק הזמן הראשוני, הקריטי, להצלחת כהונתו, הצליח אלשיך להעביר בהצלחה חלקית מאוד. עתה, עבר זמן הפעולות הפיקודיות הישירות. בתום הסיבוב הזה מצטייר אלשיך כצד החלש, וכדרכם של חלשים, כדי לזכות במערכה האחרונה הוא יזדקק לעורמה ולתחבולה. את הכלי הזה הוא מכיר היטב בתקופת שירותו בשב"כ....
מה שקורה במשטרה הוא ריאליטי משובח של שינוי. על פי המודל המפורסמים ביותר לעריכת שינוי בארגון של ג'ון קוטר, כדי שתכנית כזו תצליח, נדרשת תוכנית פעולה בת שמונה שלבים: ביניהם, תחושה של דחיפות, יצירת קואליציה, תשבוחות להישגים, הסרת התנגדויות ומיסוד מנגנונים. אף אחד מהסעיפים הללו איננו מתקיים בתוך המשטרה. ולכן, הניסיון לעשות שינוי בתרבות הארגונית של המשטרה דרך מינוי המפכ"ל נדון לכישלון.
[להורדת המסמך לחצו כאן: מתווה לשינוי ארגוני עתידי במשטרת ישראל] אתמול קיבלתי מאחד מחברי מסמך ששכחתי מקיומו: בפברואר 2007 הוציא המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות נייר עמדה, תחת הכותרת: מתווה לשינוי ארגוני עתידי במשטרת ישראל. על הנייר חתומים שניים: עפרון רזי ואחד, פיני יחזקאלי… שים לב, אמר לי חברי, איך שום דבר לא משתנה שם במשטרה. המסמך…
שינוי ארגוני מתחת לרדאר (Organizational change under the radar) הוא תהליך של רישות (נטוורקינג) ארגוני. קרי, שינוי, המבוצע בשקט ובאטיות בקשרי הגומלין של הארגון, ללא הצהרות על כוונות שינוי. זאת, במטרה לנטרל התנגדות לשינוי מצד בעלי עוצמה ארגונית, שיזהו סכנה למעמדם...
[מקור התמונה] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. * * * למפכל החדש (שטרם מונה) שלום, לכשתמונה לבטח תחוש גאווה גדולה (בצדק)…
שתזכה לחיות בתקופה של שינויים היא אחת הקללות הסיניות העתיקות שאינן מובנות בדרך כלל לאנשים מערביים, קל וחומר במציאות מורכבת ודינאמית כשלנו, המשתנה במהירות. אבל, האמת היא שמערכות מורכבות (בין היתר, בני אדם, משפחות, ארגונים) זקוקים לסדר וליציבות על מנת לנהל את חייהם...
