במאמר זה נעמוד על המונח מידתיות, על תהליך שיקול הדעת ועל המשתנים האובייקטיבים והסובייקטיביים. החלק האמפירי של המחקר מבוסס על ראיונות מובנים עם שוטרים וקצינים ממשטרת ישראל.

שיקול דעת בעבודה (discretion at work) הוא המידה שבה ניתן לעובדים/למנהלים להפעיל יוזמה עצמאית ולקבל החלטות במהלך משימות העבודה שלהם. רמת שיקול הדעת בעבודה נקבעת על ידי גורמים אובייקטיביים ובסובייקטיביים...

אם עשרה קבין של עילות לשבר בין המשטרה לציבור ירדו עלינו, שמונה מהם קשורים לסוגיית האכיפה לסוגיה: בתחום זה נחשפת כמות האזרחים הנורמטיבית, הגדולה ביותר, לחוסר ההוגנות הבסיסי באכיפה, הטבוע במשטרת ישראל! בתחום הזה מתבטאת הטיפשות הארגונית המשטרתית במלוא עליבותה. עצוב לראות איך קבוצה כגדולה כל כך של אנשים איכותיים מייצרת טיפשות ארגונית רבה כל כך...

בימים אלה אנו עדים לכך שהקרדיט הציבורי למשטרה נמוג והולך. את מקום הכבוד וההערכה לשוטרים שחווינו בתחילת ימי הקורונה ממלאים סרטונים ברשתות החברתיות, המתארים מרדף אבסורדי אחרי גולשים בים; איזוק ושימוש בכוח נגד אמא שטיילה יחד עם בנה בים; מרדף אחר רץ בודד בפארק ריק; וכדומה. התשואות - שלהן זכתה המשטרה בתחילת ימי הקורונה - מפנות את מקומן לביקורת, שמגיעה עתה מאוכלוסיית הרוב, על מדיניות האכיפה שלה...

 כולנו צפינו בסרטונים שרצו ברשתות החברתיות ובמהדורות החדשות על התמודדות השוטרים מול חבורת גולשים שנכנסו לים לגלוש, ובכך עברו על ההנחיות שהוכתבו לאוכלוסייה במאבק מול מגפת הקורונה. התמודדות המשטרה שכללה מסוק באוויר, סירות שיטור ימי ושוטרים על החוף. האירוע הסתיים בקנסות ומעצר...

האמת, אפילו לי נמאס לכתוב כבר על משטרת ישראל... אבל בשביל הסטודנטים שלי, חבל להחמיץ דוגמה טובה למשמעותו של 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים', שתסביר יותר מאלף עדים את משמעות המושג "ארגונים מטומטמים", ו"טפשות לפי הנוהל"...

על כך יאמר, שמעולם לא נשמעו אמירות חריפות שכאלה מפיו של רמטכ"ל, על חוסר הכשרות המבצעית של כל חטיבות היבשה. שהרי עסקינן בחטיבת הצנחנים, הנחשבת ליחידת עילית. וכאן המקום לשאול - "אם בארזים נפלה השלהבת,מה יגידו אזובי הקיר"?

שוב מקרה של אפס בהפעלת שיקול דעת חקירתי נכון לגילוי המבצע האמתי !!! אשה עושה הכל למנוע רצח, מזעיקה את המשטרה ונאשמת בחשד למעורבות ברצח... השוטרים בטוח יסתתרו מאחורי התגובה השבלונית כפי שמופיעה בכתבה... ומפקדיהם ייתנו להם גיבוי אוטומטי...

המונחים 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות' הינם שני מרכיבים בתהליך קבלת ההחלטות של בעל תפקיד וביצועו בפועל. קו הגבול ביניהם קשה להגדרה חד-משמעית. שני האלמנטים - 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות', קיימים גם במקרים של הצלחה. אולם, מטבע הדברים הם נכרכים אחר הכישלון, כיוון שלעתים הם משמשים אותנו לצרכים של הגדרת אחריות משפטית במקרים אלה. בנוסף לפן המשפטי קיים פן שונה לחלוטין - הפן המנהלי. פן זה תופס טעויות של בעלי תפקיד בארגון כחלק מתהליך של למידה ומכיר בצורך של ארגונים להיות 'סובלניים לטעות' להתיר מרווח טעות לאנשיהם. היכן קו הגבול בין טעות לגיטימית ב'שיקול דעת' ל'רשלנות'? מה המשמעות של קו גבול זה על יכולתם של "ארגונים צבאיים" להמשיך ולהתפתח?