תקציר: שירת האזינו העמוסה בדימויים שונים גם מהטבע, מדמה את ההשגחה האלוהית על ישראל להנהגתו של הנשר כלפי גוזליו, בגוף השירה, מחבר השירה מדמה את כדלקמן: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. על פי הדימוי האמור כאן, ה' נשא את עם ישראל כמו על כנפי נשרים, בדומה לנשר הפורש את כנפיו…
בסוף פרשות נצבים וילך, אנו מתבשרים שמשה קודם מותו יתאר את כלל היחסים בין ה' לישראל באמצעות שירה, היא שירת האזינו. הזוהר פירש את השירה בדרכים שונות, ולעניינינו ההסבר התיאוסופי שהוא מביא מדבר על כך ששירה זו מורידה את השפע האלוהי מלמעלה למטה. כאשר ישראל רוצים להפר את הברית ביניהם לבין ה', אין הם יכולים, בגין ברית סיני וברית המילה המאפיינת אותם.
למרות ההילה שנקשרה במשה במותו, הרי שבמהלך חייו ניסה המקרא בכל דרך אפשרית להמעיט בדמותו, ולא להציגו כאדם עליון. גם הניסים שעשה, והדיבור האולטימטיבי עם ה', תמיד גוררו לאחר מכן הגבלה כזאת או אחרת, שלא נטעה ונטשטש בין התחום האלוהי לאנושי.
לעיתים, משימה שטרם הושלמה אך נמצאת בתהליך השלמה - מעודדת ומשמחת יותר את מייסדה, שנפטר לפני השלמת המשימה, כאשר הוא יודע שההמשכיות מובטחת ויש בה גם להביא לתחילתן של משימות חדשות והמשך ללא הגבלה.
לצערי, רבים היום המעדיפים שידיעתם של בני ישראל את התורה תהיה רק ידיעה על התורה, כפי שהם יציגו אותה לפי הבנתם והמשמעות שהם נותנים לה, ובכך, לעיתים, אף על שנוסחם הברור כתוב בתורה, קטעים רבים מוסברים או מפורשים בצורה שאינה מדויקת...
פרשת השבוע כתובה בצורה של שירה, ובה פונה משה לשמים והארץ לשמש כעדים. בפרשה הקודמת דובר על הברית שבין הקב"ה לבני ישראל וכמו בכל ברית /הסכם, צריכים עדים ולכן פונה משה לשני עדים אשר קיימים לעד והם השמים והארץ.
אחד הפסוקים היפים בשירת האזינו, הוא הדימוי של שמירת הנשר על גוזליו על כנפיו, לשמירת עם ישראל בידי ה'. הנשר עצמו נזכר במקרא 26 פעמים, והוא מופיע בראש רשימת העופות הטמאים בספר ויקרא, כמו גם כאחד הראשים של ארבעת החיות במרכבה שראה יחזקאל...
פרשת האזינו היא ברובה שירה פיוטית, שיש מחלוקת גדולה על זמן חיבורה. מנעד הזמן נע אצל חוקרי המקרא, מתקופת השופטים וכלה בתקופת הפילוג בין היהדות לעדה השומרונית, כלומר החל מהמאה ה- 12 לפני הספירה, ועד המאה החמישית לפני הספירה...
המקרא בכלל וספר דברים בפרט דנים על הזיכרון שיש על בני ישראל לשמר. הדבר בולט גם בשירת האזינו. המקרא נוקב באירועים שחייבים לזכור אותם, ומצביע על הטכניקה כיצד יש לעשות זאת. המכנה המשותף של הזיכרון המקראי בה כדי להדגיש את חשיבותן של שמירת המצוות המקראיות...
