היחסים בין טורקיה לאיראן הם מקרה בוחן מצוין לבן המערב הבוחן מערכות באופן ליניארי של ידיד או אויב. במזרח התיכון יש בדרך כלל גם וגם. היחסים הטורקיים איראניים מורכבים משילוב של יריבות מתמשכת ושיתוף פעולה על בסיס אינטרסים משותפים. היסטורית, הפערים הדתיים והמאבקים הפוליטיים בין המדינות הובילו לעימותים, אך במקביל, המציאות הגיאופוליטית והכלכלית כפתה עליהן שיתופי פעולה רבים לאורך השנים...
שיתוף פעולה תוך תחרות (Coopetition) והמושג 'ידיד-אויב' (Frenemy או frienemy) מבטרים שניהם גמישות אסטרטגית. הם נובעים מהמורכבות ומהדינאמיות של מערכות מורכבות, המתבטאת ביכולתן להכיל קונפליקטים וסתירות: אפשר להיות יריבים ואף אויבים ולשתף פעולה במפגשי האינטרסים; ואפשר גם ההיפך...
המתחים של בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן אינם חידוש בנוף הבריתות הבינלאומי. ההיסטוריה של הבריתות גדושה בדוגמאות של מאבקי כוח בין מנהיגי מדינות בעלות הברית. מרוזוולט וצ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה ועד למתחים בתוך נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, הדינמיקה הזו משקפת את המורכבות הטבועה בפוליטיקה הבינלאומית.
פעולות משותפות במערכת מורכבת (סוגים שונים של שיתוף פעולה בין מרכיבי המערכת) מבטאים את התלות שבין מרכיביה של מערכת מורכבת, שהיא קריטית כל כך לפרודוקטיביות הארגונית. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' בסוגיה זו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!