טקס החתימה של הסכם השלום עם איחוד האמירויות לא היה קל לדנה וייס, שליחת ערוץ 12 לטקס, שמעדה בהתנהגותה והפכה מושא לבדיחות, מצד הציבור; ובעיקר, מצד עמיתיה יריביה בתקשורת הישראלית; ולא רק.... אבל לדעתי הלקח העיקרי של פרשת דנה וייס הוחמץ; והוא קשור ל- איך באמת עושים שלום...
תמוה שהביקורת הזו על נתניהו מגיעה דווקא מאלה החפצים מעזיבתו. אם ייזכר כראש הממשלה השלישי שהביא שלום על ישראל – ובצדק (!), תוכל נשמתו המיוסרת להירגע; ואף ליזום נבצרות, להיפרד בשקט מהזירה הפוליטית, עם הילה מעל ראשו. זה הרי רצונם של מתנגדיו. לא?
אני קורא את החמוצים הרגילים שהחמיצו עוד קצת... מעבירים ביקורת על בנימין נתניהו, שלא מביא את ההסכם לאישור הכנסת כמו בגין ורבין... אז אני רק רוצה להזכיר...
אחד הדברים שקורים כל מערכת בחירות בארה"ב זה הפתעת אוקטובר: 'שפן' כלשהו ששולפות שתי המפלגות, במטרה להשפיע על דעת הקהל. ממשל טראמפ חייב לשלוף שני שפנים מהכובע שלו: הראשון שפן בריאותי והשני? שפן מדיני...
כאשר מדובר בצורך לרכוש נשק משובח - כמו זה הקיים בארצות הברית - כנראה ש"נרמז" למדינות ערב הסוניות, שהדרך עוברת דרך ירושלים; והתשלום עבור מכירת הנשק האמריקני מתקדם - מלבד כסף (הנחוץ לכלכלת בחירות טראמפ) - מותנה ביחסים דיפלומטים גלויים עם ישראל...
איחוד האמירויות רואה בשיתוף פעולה עם ישראל ערך-מוסף קריטי לעמידה מול איומים קיומיים, ברורים ומידיים כגון איראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש, אל קאעידה, הסיוע התורכי ל"אחים המוסלמים" והבסיס הצבאי התורכי בקטאר העוינת (כ-5,000 חיילים)...
אין טעם לשאוף ליחסי שלום עם מדינות במזרח התיכון, ואין טעם להשאיר שגרירים וסגל דיפלומטי כבני ערובה נצורים בבירות המדינות הערביות. פה נישאר תמיד מאהבת במקרה הטוב. הכל אינטרסים והכל תחום בזמן; ואם כבר מאהבת, כדאי שנהנה גם מהיתרונות הגלומים בכך, ונגבה אתנן יקר על השירותים שאנחנו מספקים, במקום הישגים וירטואליים, כמו הסכמי שלום ושגרירויות.
