זה לקח הרבה זמן והרבה פרקים עד שבפרק הזה, אנחנו מקבלים בפעם הראשונה את דויד המנהיג...

תפילתה של חנה בפרק ב', בשמואל א', הביאו את חוקרי ביקורת המקרא להניח כי המדובר בטקסט מאוחר לפחות לימיו של דוד המלך, והמדובר בעצם במזמור תהילים שהעורך המקראי שם בפיה של חנה. בנוסף, לפי דעה זו המדובר במזמור ניצחון מפיו של מלך שניצח או מפי אדם שהאל גאלו מיד החזק ממנו...

כיצד נתפוס את השינוי המאיים על היציבות? כסוג של תאונה, כמו רכבת שנפלה מן המסילה; או כתופעת יסוד מתמדת, המתהווה מתוך טבעו של עולם. מעין בריאה מחודשת של סדר חדש, הנתון אף הוא לשינוי וחוזר חלילה. תפילת חנה מבטאת את הגישה השנייה, ומציבה את חרדת אי היציבות, דווקא כמקור השראה לאמונה ולתקווה...

בצקלג - יותר מאשר בכל אירוע הרואי לפני כן - דוד קבע את מקומו בנקודת החיבור בין העבר הבראשיתי, המבטיח לעם ישראל זכות אבות, לבין העתיד המכוון לגאולת הנצח.

מנקודת מבט תבונית נאורה, נוטים לזלזל בתהליכי קבלת החלטות של אנשים מאמינים. מיחסים להם ביטחון פטאלי בהבטחה אלוהית, שכביכול חוסכת מהם את הכורח לשקול לעומק את צעדיהם, לנוכח תנאי המציאות. בתוך כך מצביעים על דפוס חשיבה אמוני, כפוטנציאל סיכון. התנהלות דוד מול שאול, מלמדת עד כמה דעה זו רחוקה מהיגיון הסיפור התנכי...

דווקא בניצחונו של יונתן בן שאול, הנוצר כפועלה נועזת ובלתי ממסדית שלו, טמון מסר המוביל לקריאה אחרת, המסמנת את מגבלות היסוד של שאול בהבנת מוסד המלוכה. הניצחון אמנם מוצג כשלב משמעותי בביסוס מלכות שאול, אולם, בתיאור אורח התנהלותו של שאול נחשפות מגבלות מהותיות, היוצרות כבר בפרק י"ד, את נקודת התפנית הגורלית למלכותו.

בשעות הקשות בחיי אדם, גם אשכנזים, גם עדות המזרח, זקוקים במצוקתם להרבה מעבר להדרכה הלכתית. את הדבר הזה מבקשים בדמות המחברת שיעור קומה רוחני עם תבונה מעשית, המעוגנת בטבורן של מצוקות הקיום האנושיות. זהו מקומו של איש האלוהים ותפקיד הדרכתו במצוקת מבקשיי דרך!

תופעת המנהיגות מוכרת לנו במסתורין האופף אותה: יש אנשים הנראים לנו כנטולי נתונים בסיסיים למנהיגות, אך לפתע בשעת מבחן הרואית, הם מתגלים כמנהיגים של ממש וכן להיפך. יש אנשים הנראים כמגלמים את כל התכונות הנדרשות למנהיגות, אך ברגע המבחן מותירים בנו אכזבה...

בקוסמולוגיה המונחת ביסוד תפילת חנה, מצוי בעיני הקוד הגנטי של השקפת העולם התנ"כית על מקומו של אדם בטלטלות ההוויה. זו התפיסה המבקשת בכל רגע להזכיר לאדם שהכל ארעי. גם זריחת החמה מידי בוקר חוזרת על עצמה מכוח רצון האל, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"...