איסור אכילה במקרא מופיע כבר בסיפור גן עדן בו נצטווה האדם שלא לאכול מעץ הדעת. חרף איסור זה, האדם אינו עומד בפיתוי ואוכל ממנו. התוצאה של אכילה זו קשה מנשוא. הוא מגורש עם חוה אשתו, ונאלץ לעבוד קשה על מנת לשרוד. לאחר מכן, איסורי האכילה במקרא מובאים בספר ויקרא ונשנים בספר דברים...

אהרן לא ידע את הכלל הראשון בעסקים – "סופרים את הכסף במדרגות!" במקום לחכות ש"כבוד אלוהים" יופיע, הוא מאיץ באלוהים. אהרן כנראה קצת התבלבל, ולקח לעצמו קרדיט שלא מגיע לו. זה לצערי רמז לעתיד לבוא. אסון גדול בפתח...

מותם של נדב ואביהוא שני בני אהרון בחנוכת המשכן, כמו גם מותו של עוזא שהומת בגלל ששלח ידו אל ארון ברית ה' שלא ייפול מהעגלה בו הוא נישא, הם מהדברים הקשים והסתומים במקרא. כל תירוץ שנאמר בהם, לא נותן הסבר ראוי וקוהרנטי מדוע מוות זה קורה דווקא ביום שמחת העם.

במות שני בני אהרן בחנוכת המשכן, ישנה הכרעה ברורה וחדה, כי בעבודת האל אין מקום ליוזמות אישיות שלא על פי הפרוטוקול. למרות זאת, כעבור שנים, הכרעה זו מתהפכת ובעצם נמחקת לחלוטין, כאשר דוד המלך מראה כי יש מקום בעבודת האל לאקסטזה דתית על גבול הכאוס הדתי והמוסרי...

לכאורה משה אמור להיות מנהיג שנותן לנתיניו משמעות, אולם בפועל, הוא שואב את כוחו מהבחירה האלוהית, שמינתה אותו לתפקידו. סוג כזה של צבירת עוצמה מנהיגותית קרויה בתורת הרשתות בשם 'מתווך' או 'צוואר בקבוק'...

ספר שמות נותן לנו את השיעור הראשון בניהול. הוא עוסק בהיווצרות הביורוקרטיה, כאשר יתרו מייעץ למשה לבנות מדרג ביורוקרטי על מנת להקטין את מוטת השליטה שעל כתפיו...

היותם של נדב ואביהוא כוהנים ומשמשים בקודש לפני ולפנים, מציב אותם כנותני דוגמה אישית לכלל העם, עובדה היכולה לחולל בלב כל אחד ואחד את המחשבה כי עבודה חתרנית וספונטנית - ללא כללים מובנים - היא הראויה ביותר. אולם, עבודה שכזאת הינה פתח לכאוס מוחלט בעבודת המשכן בכלל ועבודת האל בפרט. אשר על כן, תגובת האל למעשיהם הינה מידית, זאת במטרה למנוע כאוס אמוני ודתי גם יחד...