כתבו הרבה על שעת נעילה. אני מודה שהעניין והעיסוק הנרחב הפתיעו אותי, וחוללו אדוות שבפני עצמן שוות את ההשקעה בסדרה. בגלל זה אני לא רוצה לדבר על הסדרה אלא עלינו. על מה אנחנו מבינים על הישראליות ביחסה למלחמת יום הכיפורים באמצעות הסדרה...

מעצבן אותי לראות עיוות היסטורי, נסיון שכתוב של ההיסטוריה באופן שיגביר את הרייטינג והדרמה כך שתסחוף עוד קהל. שפכו את התינוק עם המים. במקום להתרכז בגבורת הלוחמים חילקו אותם למזרחים ואשכנזים, לקצינים לבנים וחפ"שים שחורים. הפלקטיות הזו היא נגע רע שמכתים יצירת מופת חשובה כל כך ועושה עוול למהות - לגבורה, לאצילות הנפש, למאבקם של בני דור זה על חבריהם ועל הארץ...

בניגוד ליומרת הגנרלים להציג את המלחמה כתלויה בתבונתם, בתכנון ושליטה ריכוזית, תיאר אותה טולסטוי כתופעה כאוטית. החיילים הפשוטים ומפקדי השדה הזוטרים, באחריותם, בתושייתם וביוזמתם הם הקובעים לבסוף את תוצאות המלחמה. זו בדיוק נקודת המבט של הסדרה, 'שעת נעילה'...