החרדה היהודית המייחלת לנורמליות שלווה - בבקשתה להימלט ממצבי חיכוך - הולכת ומתכנסת אל ערי החוף. בתוך כך, היא מאבדת את אחיזתה במרחבי הארץ. ובינתיים, מי שנמלט מחיכוך, החיכוך רודף אחריו אל פתח ביתו. מהיבט זה, הערים המעורבות הן הזדמנות לחיכוך נכון יותר, מאשר זה הכרוך בעימות מול ריכוז ערבי הומוגני נטול נוכחות יהודית, כמו גוש יישובי אום אל פאחם.

תקציר: אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו:  כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות... המאמר מסביר גמישות אסטרטגית / אג'יליות מהי, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון - גדול האסטרטגים שידעה ישראל - משמש לנו כמקרה בוחן.