תִּקְוָה, אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי; אַל תֵּלְכִי, הִשְׁתַּכְּנִי בְּתוֹכִי, פִּתְחִי חַלּוֹן בְּגוּפִי, מֶרְחָב לְנַפְשִׁי; וְלִבִּי יִהְיֶה מְחֻיָּךְ... רגעים? אירית כהן נר-גאון כתבה וצילמה: תִּקְוָה

השקיקה ליציבות בחברה המערבית הפכה להגיון מוביל במדיניות הפנים והחוץ, לא רק למען השלטת הסדר הטוב, אלא גם מתוך חרדה מפני הבלתי נודע. אויביה, לעומת זאת, דוגמת דאעש, מבקשים ממש להפך: למצות את פוטנציאל ההליכה אל הבלתי נודע. במפגש בין המגמות, הצורך ביציבות מתפרש כחולשה, וזו מעוררת את התקווה. לכן, על החברה המערבית לבחון שינוי אורחות חייה, באופן שיבהיר ליריביה כי עדין לא הגיעה השעה. זה לא ישנה את שאיפתם, אך אולי יגרום לדחיית מאבקם האלים לעת אחרת.