עד היום אני מהרהר על הרצאת הפתיחה באותו כנס גדול במרכז הארץ, שבו היה מפקד המחוז הדרומי לשעבר, ניצב אורי בר לב, אמור לסקור את מצבה של משטרת ישראל ולקרוא לרפורמה דחופה בה, לאחר שיתפטר מתפקידו. זה היה היום שבו המשטרה כמעט וחסכה לעצמה עשור מבוזבז שלם...
רוני אלשיך והדוברת שלו, מירב לפידות, לא היו צריכים את התרבות הארגונית של המשטרה בשביל לדעת לשקר. אלשיך בא מתרבות בעייתית למדי בשירות הביטחון הכללי (למרות ששם מנסים באמת לטפל בזה); ולפידות היא במקצועה האמתי דוברת של גורמים פוליטיים והם הרי אמורים לשקר כל הזמן. אבל למפכ"ל ולדוברת המשטרה אסור לשקר בצורה כזו. כי אם המפכ"ל נתפס משקר, מי יאמין לשוטר הפשוט, ולמה?
אחרי ניסיונו האחרון של רוני אלשיך לבחוש בהליך מינוי המפכ"ל - כפי שזה בא לידי ביטוי במכתב היועצת המשפטית של המשטרה, המדיף ריח רע של פוליטיקה ארגונית עכורה - נתן לנו ניצב דוד ביתן את ההמחשה האופטימלית לדרך שבה צריך עובד ציבור לנהוג...
אחרי שלמדנו, מי יהיה הרמטכ"ל הבא, מועד ההכרזה על מועמד השר לביטחון הפנים למפכ"ל קרוב; ויתרחש, מן הסתם לקראת סוף השבוע. בכל הנוגע למשטרה, קל לדעת מיהו המועמד המוביל מבחינת השר: זהו אותו מועמד שכלפיו מכוונים ניסיונות החיסול של גורמים מתוך המערכת...
תרבות ארגונית היא מרכיב חשוב וחיוני בארגון. אבל 'אין ארוחות חינם', וארגונים משלמים מחיר לא מבוטל בגין התרבות הארגונית שלהם. ישנם גם ארגונים - כמו משטרת ישראל למשל - שתרבותם צברה מוניטין רע במיוחד...
בעולם דינאמי, המשתנה במהירות, היכולת של ארגונים ביורוקרטיים להתמודד הולכת ופוחתת, והם נקלעים לפער רלוונטיות הולך וגדל עם המציאות. הבעיה היא, שגם להשתנות אינם יכולים, כיוון שהאוליגרכיה השלטת בהם שולטת על תהליכי קבלת ההחלטות ומונעת שינוי. המודל של 'ארגון היברידי' עשוי להיות פתרון יצירתי אפקטיבי לחולשות הללו!
'סטייה משטרתית' ('Police Deviance') המכונה גם 'עבירות של מעיל כחול' ('Blue Coat Crime') היא כל פעילות לא תקינה של שוטרים, ו'שחיתות משטרתית' היא ניצול לרעה של סמכות. שחיתות היא סטייה, אבל לא כל סטייה נובעת משחיתות. שתיהן נגרמות ע"י תרבות השוטרים. בשל הסטייה והשחיתות המשטרתיים, מידי חודשיים בממוצע, הופך שוטר במשטרת ישראל לאסיר, ונשפט למאסר בפועל. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תופעות אלה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
רגע. אז יבואו הטהרנים ויצעקו: "אז מה אתה רוצה לא לחקור?". לא אמרתי. ההיפך. אמרתי לחקור. אבל לחקור גם את אלו שכבשו את עדותם עד עכשיו. לחקור את המניעים. לחקור את הכוונה. לחקור את הכל – להציף אחת ולתמיד את האמת – כמו גם את מכלול תרבות הרקב הארגוני הזה...
סוגיית יחסי המין של בכירים במשטרה עם קצינות ושוטרות עברה מהפיכה בשנים האחרונות; ויחסים אינטימיים כבר אינם חלק מהתרבות הארגונית במשטרה. פרשת ניסו שחם היא הזדמנות להסתכל על החיבור הזה של סקס ותרבות ארגונית, במבט היסטורי, עמוק ומקיף יותר.
'קיפוח יחסי' (Relative deprivation) - להבדיל מ'קיפוח אוביקטיבי' - הוא הרגשה סובייקטיבית (אישית) של אדם, שנוצרת מתוך התייחסות לקבוצת התייחסות מסוימת. מונח זה נטבע על ידי הסוציולוג סמואל א' סטופר, במלחמת העולם השנייה. משמעו, שאנחנו מעצבים את הרשמים שלנו, לא בצורה גלובלית, אלא בצורה מקומית. אנחנו לא מציבים את עצמנו בהקשר הרחב ביותר האפשרי, אלא משווים את עצמנו עם אנשים 'שנמצאים אתנו בסירה אחת'. תחושת הקיפוח שלנו היא יחסית...
