תרבות האשמה אינה רק תגובה רגשית ספונטנית, אלא תוצר של דיסוננס קוגניטיבי בקרב האליטות. היא משמשת מנגנון לפתרון הסתירה המובנית, בין אורחות חייהם האמידים לבין הסבל המתפשט שחווים אחרים. רק שמטבע הדברים היא אינה מופנית כלפי אלה המסכנים אותם ועלולים לתפוס את מקומם.
זהו מאמר תשובה למאמרו של יואב קרני ב'גלובס' (ראו למטה) "בואו נדבר על הצער הפלסטיני", מה- 6 במאי 2023. במאמר הציע קרני כי מדינת ישראל תציין באופן רשמי את "יום הנכבה" - החל ב- 14 במאי, תחת השם: "יום הצער והפיוס"... עצתי שונה!
בחברה המערבית הפכה 'אשמה' למושג רווח בדיונים על עושר, זכויות יתר ופערים. הדיכוטומיה בין השפע של האליטה למצוקת מה שמכונה בעגה הפרוגרסיבית 'מודרים', מוסברת לעתים קרובות דרך עדשת ה'אשמה'. 'תרבות האשמה' המערבית (Guilt culture) משמעה, נטילת אחריות על בעיות מוסריות מהעבר ועל אוכלוסיות מודרות. בימינו, הפכה נטילת אחריות, לכאורה, זו הפכה ל'הטרלה'… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תרבות האשמה' המערבית והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
אם חפצי חיים אנחנו, עלינו ללמוד לזהות מתי יש מקום להאשמה מוצדקת (אירועי כפר קאסם למשל) ומתי מדובר בתרגיל טקטי מניפולטיבי, ולהתמודד עם השדים הפנימיים של מצפוננו, כי לקיחת אחריות - שלא בצדק - מחלישה את יכולת העם להתמודד עם איומי ההישרדות על קיומו!
מדיניות הגירה מופקרת הביאה למהפך היסטורי: לראשונה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, הימין הקיצוני חוזר למרכז הבמה הפוליטית... מה יש בתרבות אירופה, שהייתה, ועדיין מוכנה ברובה, לקבל את שטף המהגרים המאיים (בוודאות) לשנות אותה לבלי הכר?
בדיסציפלינה - העוסקת בהשפעת הבדלי התרבות על משא ומתן בין לאומי - קיימת אבחנה בין ממדי תרבות שונים, המאפיינים לאומים כמו אינדיבידואליזם לעומת קולקטיביזם ואחרים. אחד המאפיינים המעניינים הנגזרים מכך הוא ההבדל בין 'תרבות אשמה' המאפיינת בעלי חשיבה מערבית; לעומת 'תרבות בושה', המאפיינת בעלי חשיבה מזרחית...
בלי להפחית במאומה מחובת המדינה לנהוג כלפי המיעוט הערבי כלאזרחים מלאים, יש להיפטר מהמנהג של האשמה עצמית כתגובה פבלובית - שאינה מוצדקת - כול אימת שאיזה סקר או פוליטיקאי ערבי צועק "פסישטגזען". גם להם יש אחריות על המצב!
