תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women) הוגדרה על ידי בית המשפט כהגשת תלונה למשטרה בשל אירועי אלימות, שלא התרחשו... זהו עניין המצוי בלב השיח הציבורי, וכפי שבית המשפט אינו רואה בסלחנות מקרים של אלימות מוכחת, כך גם לא יגלה סלחנות באותם המקרים בהם שוכנע השופט כי לא אירע אירוע כלל...
"ילדה שלי קטנה, אני לך מבטיחה, שזו תהיה ההטרדה האחרונה..."כך שרו "האימהות הלוחמות" בפייסבוק (ראו סרטון בסוף הדף). מן הסתם - וכל עוד ימצאו גברים ונשים בכפיפה אחת - הטרדות תמיד תהיינה, אבל הרבה פחות. מדינת ישראל יישרה קו עם העולם המערבי, וביצעה 'קפיצת מדרגה' למציאות חדשה. האם זו המציאות עליה חלמו ה'אימהות'? לא! האם היא טובה יותר? הכל בעיני המתבונן. דבר אחד בטוח: היא שונה לחלוטין!
אחד הפרדוקסים של מערכת מורכבת הוא שמאזני הכוח שבה נוטים להתהפך. משמע, הטוב מצמיח בתוכו את זרעי הרע ולהיפך. היפוך כזה מתרחש לנגד עינינו בסוגיית הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסים, בהבחנה בין אינוס ובין קשר מיני לגיטימי. הנה הפרדוקס: ככל שהסכמת המתלוננת ממלאה תפקיד מרכזי יותר, כך גדלה המוטיבציה השיפוטית לבחון ביסודיות כל תג בהתנהגותה של המתלוננת ובאישיותה; וככל שפוחת משקלה של האלימות אשר הופעלה על ידי הנאשם – כך פוחת העניין השיפוטי בנאשם, ומפנה מקום לבחינת המתלוננת וחלקה באירוע הנדון...
בשנים האחרונות הפכה סוגיית ההטרדות המיניות לסוג של משחק בכיסאות מוזיקליים: למי שאיננו מכיר, מסדרים בשורה כיסאות שמספרם קטן באחד ממספר המשתתפים. מושמעת מוזיקה, וכל זמן שהיא מושמעת, מסתובבים המשתתפים סביב הכיסאות, אך אסור להם להתיישב עליהם. עם הפסקת המנגינה על כל משתתף לתפוס במהירות כיסא להתיישב עליו. זה שנותר עומד, יוצא מהמשחק...
האם קרוב היום שמשטרת ישראל תפצה את שוטרותיה בגין ההטרדה המינית שהן עוברות במהלך שירותן? תקדים ראשון למהלך כזה מתקיים היום בקנדה. אחרי עיסוק ציבורי ארוך בהטרדות מיניות שנאלצו שוטרות לעבור במהלך שירותן, הקצתה המשטרה הקנדית סכום של 100 מליון דולרים קנדיים (שהם כ- 76 מליון $ אמריקני) לפיצוי לנשות המשטרה הללו. כיוון שהתרבות המשטרתית דומה בקרב משטרות, סביר להניח, שבעולם ויראלי, זה רק עניין של זמן עד שהתקדים הזה יעודד שוטרות - וייתכן שאף עובדות של ארגונים צבאיים אחרים - בעולם המערבי לתבוע. ישראל, מן הסתם, לא תישאר מאחור.
כל אדם הגיוני מבין, שפסק דינו של יניב נחמן נועד לרצות את ארגוני הנשים, ואין לו כל קשר לנסיבות המקרה. מבחינת הציבור, כששומעים את המלה אונס מתכוונים לאונס 'של פעם', שאשה הולכת ואדם זר מתנפל עליה בסמטה חשוכה. לא זה המקרה. העונש המקורי היה אמנם קל, יחסית לאונס, אולם הנסיבות היו ברף התחתון של החומרה. המתלוננת כבשה את עדותה 7 שנים ופנתה למשטרה רק עקב פרסום בתקשורת. בית המשפט העליון קבע תקדים, שההיכרות המוקדמת בין יניב למתלוננת; הסכמתה הראשונית למערכת היחסים המינית; והעובדה כי השניים קיימו בעבר יחסי מין בהסכמה, הן אינן בגדר נסיבות מקלות הקשורות בביצוע העבירה, ואין בהן כדי להפחית מחומרת מעשי הנאשם או מחומרתן של העבירות בהן הורשע...
השלם תמיד מורכב מניגודים, שכל חלק ממנו מסייע בהגדרת ההופכי שלו. גם אם ייטלו מבוכריס את דרגותיו ויכלאוהו, יישאר תמיד הפן האחר של לוחם אמיץ ומוערך, או בכדבריו של גרשון הכהן, שעולמו נטוע בתנ"ך: מעשה אוריה החיתי ראוי לבוז, אבל בהקשר הלאומי, דוד המלך נשאר מלך גם אחרי פרשת בת שבע, ועד היום אנחנו מפזזים ושרים "דוד מלך ישראל חי וקיים". אנשים חכמים אמורים ללמוד לחיות עם הניגודים הללו!
מחקר זה - שראה אור במסגרת פורום קהלת במרץ 2016 - מהווה ציון דרך בסוגיית ההתייחסות האקדמית לתופעת תלונות השווא בעבירות שבינו לבינה. ד"ר יואב מזא"ה בודק בו את תופעת תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה ואת התייחסות המערכת המשפטית לתופעה זו.
במקום שהתביעה תוכיח בראיות ישירות או נסיבתיות את היסוד הנפשי של "המחשבה הפלילית", צצה לפתע חזקת המודעות, המייתרת נטל זה של התביעה, ואף מעבירה לנאשם את הנטל להביא ראיות כדי לסתרה.
[התמונה היא יצירה להורדה חופשית מהאתר tes. האמן: zolmandy] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] פרשת ינון מגל היא גם הזדמנות לעסוק מעט בתיאוריה שהיא בבסיס הדיון הציבורי על מאמרה של רחלי רוטנר – בתופעת השימוש הזר בתלונות על הטרדות מיניות: שימוש זר בעבירה פלילית הוא שימוש בערמה (crafty) ובמניפולציה (manipulation), על מנת לעשות במנגנון אכיפת החוק שימוש לרעה, לצורך השגת מטרה אחרת מזו…
