הוועדה הציבורית לבחינה של דרכי הטיפול בעבריינים וענישתם, בראייה הכוללת את מדיניות הטיפול בעבריינים שנגזר דינם, ענישתם ושיקומם (וועדת דורנר) הוקמה בתוקף החלטת ממשלה על הקמת הוועדה – בראשות שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר – באוקטובר 2011, בעקבות הצעה של המשרד לביטחון הפנים ומשרד המשפטים, כתגובה לביקורת הציבורית על קלות הענישה.
הממשלה החליטה להטיל על הוועדה, בין היתר, לגבש המלצות בדבר אופן הטיפול בעבריינים שנגזר דינם, ובכלל זאת בדבר מגוון אמצעי הענישה ובפרט עונשי המאסר לסוגיהם, ודרכי הטיפול בהם בעת כליאתם ובקהילה לאחר שחרורם. בישיבת הממשלה שקדמה להחלטה ציין השר לביטחון הפנים כי הוא רואה חשיבות בפעילות הוועדה בנושאי מניעת העבירה, אכיפה, הרתעה, חקיקה, ענישה, טיפול ושיקום.
[לדוח 'הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים' (ועדת דורנר), לחצו כאן]
מסקנות הוועדה היו כי עונשי מאסר חמורים אינם גורמים להרתעה ואף מעלים את הסיכוי כי העבריין ישוב לבצע עבירות לאחר שחרורו. בנוסף מצאה הוועדה כי שיקום מחוץ לכותלי בית הסוהר הוא זול ויעיל בהרבה מאחזקת אדם בבית הכלא. אי לכך קבעה הוועדה כי יש להקל באופן שיטתי בענישה, להפחית במאסרים ממושכים ולבחון חלופות למאסר בדמות עבודות שירות בקהילה. בין היתר, המליצה הוועדה להקים גוף מחקר בתוך משרד המשפטים שיאסוף מידע על מדיניות הענישה ויישומה, וכן יעביר את המידע לציבור, בין היתר על מנת לשכנעו כי החמרת ענישה אינה פתרון יעיל (ועדת דורנר, 2015).
מקורות והעשרה
- ועדת דורנר (2015), הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, דין וחשבון, ירושלים: מדינת ישראל.
- אבי ברוכמן (2016), דלתות מסתובבות במערכת אכיפת החוק, 25/8/16.
- אבי ברוכמן (2015), המאבק על תקני הכליאה בישראל, 30/11/15.
- טלי חרותי-סובר (2016), המדינה יכולה לחסוך 250 מיליון שקל בעזרת תוכנית תעסוקה נכונה לאסירים, דה מרקר, 22/8/16.
