תקציר: תא"ל ד"ר שמעון נוה מגדיר את אומנות המערכה, כנגזרת התאורטית של מושג המערכה: זהו תחום ביניים של הידע הצבאי - ה'תווך' שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה. היא מבטאת את המתח הקיים בין ההיבטים המכניים - טקטיים של הלחימה, לבין ההיבטים האינטלקטואליים של הניהול המערכתי (נוה, 2003, ע' 237). היא אמורה להלום, לשבש ולנטרל, בה בעת (סימולטנית), את ארבעת המרכיבים הקריטיים להישרדות המערכת היריבה: פיקוד (Command); שליטה (Control); קשר בין חלקי המערכת ויכולת חלקיה לשתף פעולה (Communication) ומודיעין. זאת, לצורך השגת התכלית האסטרטגית של המלחמה.

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של ספרו של תא"ל ד"ר שמעון נוה, "אמנות המערכה. התהוותה של מצויינות צבאית", שראה אור ב- 2001, בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

[ראו מושג דומה: מערכה] [לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

עודכן ב- 27 בינואר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אמנות מערכתית או אמנות המערכה (Operational Art) או רמת המערכה (Operational Level) היא התרגום של המושג 'אופרציה' לתחום הביטחון הלאומי.

אופרציה (Operation) היא:

• אזור המפגש שבין העולם הטקטי לאסטרטגיה.
• הממשק שבין מכלול הכלים העומדים לרשות מערכת מורכבת (כל מערכת) לבין מטרות העל שלה.
• האזור החמקמק והמורכב שבין העולם המופשט של יעדים, מטרות ותפיסות; לבין העולם המעשי של כלים, אמצעים ופעולות.

.

[הכרזה: ייצור ידע]

אמנות המערכה מהי?

מילון מונחי צה"ל מגדיר את אמנות המערכה כ"אומנות המלחמה ברמת המערכה, העוסקת בהפעלת כוחות משולבים ומשותפים, כדי להשיג מטרות אסטרטגיות או מערכתיות בזירת מלחמה או בזירת מבצעים, תוך כדי יצירת תנאים לניהול המאמצים הטקטיים, להצלחתם ולניצולם" (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19).

[בתמונה משמאל: אמנות המערכה מהי? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

האומנות המערכתית מיוסדת על בקיאות באמנות הטקטית ומחייבת הבנה מספקת גם באמנות האסטרטגית (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19).

האומנות המערכתית כוללת קבלת החלטות ברמה המערכתית (הניכרת לפעמים בפעילות טקטית, ואת תוצאותיהן. אולם, לפעילות הטקטית השפעה על הרמה האסטרטגית, לפי שהפעולה שנוקטים ברמה המערכתית, חייבת להיות מתוכננת תוך חתירה להישג מכריע" (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19).

[בתרשים: הרצף המדרגי של ההחלטות ברמה המערכתית ותוצאותיהן (מתוך: אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19)]

תא"ל ד"ר שמעון נוה מגדיר את אומנות המערכה, כנגזרת התאורטית של מושג המערכה: 

זהו תחום ביניים של הידע הצבאי - ה'תווך' שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה. היא מבטאת את המתח הקיים בין ההיבטים המכניים - טקטיים של הלחימה, לבין ההיבטים האינטלקטואליים של הניהול המערכתי (נוה, 2003, ע' 237). היא אמורה להלום, לשבש ולנטרל, בה בעת (סימולטנית), את ארבעת המרכיבים הקריטיים להישרדות המערכת היריבה: פיקוד (Command); שליטה (Control); קשר בין חלקי המערכת ויכולת חלקיה לשתף פעולה (Communication) ומודיעין. זאת, לצורך השגת התכלית האסטרטגית של המלחמה.

[בעל הזכויות בתמונתו של תא"ל ד"ר שמעון נוה משמאל, לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אמנות המערכה כחלק ממרכיבי תורת הביטחון

אמנות המערכה הוא מרכיב חשוב במושגי היסוד של הביטחון הלאומי של מדינה.

תורת הביטחון - הנגזרת מהביטחון הלאומי - היא שלמות, הכוללת בנוסף לאמנות המערכה, גם את (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 637) [להרחבת המושג, תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן]:

• תורת האסטרטגיה;
• תורת הטקטיקה;
• ותורת בניין הכוח.

[בתרשים: אמנות המערכה כחלק ממרכיבי תורת הביטחון. הכרזה: ייצור ידע]

אומנות המערכה מבוססת על חשיבה מערכתית, השואפת לרתום כל גורם טכנולוגי ו/או טקטי אפשרי לשם ביצוע תמרון מערכתי מתקדם (נוה, 2003, ע' 161). היא מבוססת על שימוש באוסף פעולות טקטיות, תוך הקניית משמעות מערכתית לשילוב שביניהם: פריצה, הבקעה, יציאה למרחב והתקדמות לעומק המערכתי (שם, עמ' 181-180).

המושג אומנות המערכה החליף את המושג רמת המערכה בתקנון השדה האמריקני של 1986 - עדות להכרה שהתכונה הבסיסית הנדרשת ממפקדים ברמה המערכתית הינה יצירתיות (נוה, 2003, ע' 32) (ראו תמונה למטה). נציין כי אפקטיביות כללית של צבא נקבעת בעיקר על פי פעולות וחשיבה ברמה המערכתית.

אמנות המערכה היא מסגרת של רעיונות ומושגים מבצעיים, המבטאים תפיסה הוליסטית של הפעלת כוחות ומערכות צבאיות, להשגתם של יעדים אסטרטגיים. זאת, באמצעות הפעלה מכנית, יזומה או אקראית, של משאבי לחימה, כמו הפעלת איגודי כוח מערכתיים משולבים במסגרת זירת מלחמה וזירת מערכה. מכאן שהיא מחויבת להתמודד עם אתגרים מערכתיים כמו (תמרי, 2007, ע' 59):

• הגדרת התכלית האסטרטגית ותרגומה למונחים של תפוקות תמרון, המושגות ע"י הפעלת כוחות צבאיים.
• תכנון של משאבי הלחימה, לאור המגמה להשגת "התכלית האסטרטגית".

[בתמונה: גם זו יצירתיות צבאית... חיילים בריטיים בטוברוק (סמוך לגבול מצרים-לוב), מנצלים את מסכות האב"כ לקילוף בצל ללא דמעות, 15 באוקטובר 1941; צלם לא ידוע]

על כן מהווה אמנות המערכה את הגרסה הצבאית של תורת המערכות המורכבות ו/או של תיאורית הגשטלט. משמע, יש בה התבססות על הטרוגניות ועל מתחים בין הפונקציות בתוך המערכת. כאשר מטשטשים את ההבחנה אודות המתחים שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה, מבטלים את המושג "מערכת" (תמרי, 2007, ע' 59). [בתמונה משמאל: אמנות המערכה מהווה את הגרסה הצבאית של תורת המערכות המורכבות... בתמונה: כריכת ספרם של עפרון רזי וד"ר פנחס יחזקאלי, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון ב- 2007] אומנות המערכה מהווה מאגר של רעיונות מופשטים, ל- טקטיקה הסגורה בתוך צורות פעולה מובנות (תמרי, 2007, ע' 59). דרכה הופכות הגדרות מופשטות של הרמה האסטרטגית לפעילות טקטית מעשית, על ידי תכנון מדוקדק וניהול שיטתי של מבצעים. רק באמצעות תובנה מערכתית מתאפשר לצרף מספר רב של קרבות טקטיים לאירוע קוהרנטי אחד, המוביל להשגת היעד האסטרטגי (נוה, 2003, ע' 29).

[בתמונה: חשיבה מערכתית כחשיבה, המתמקדת ביחסי הגומלין שבין מרכיביה של מערכת מורכבת, ובינם לבין גורמים בסביבה המשימתית, בהקשר של השגת מטרה מוגדרת... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי User:Fanghong Derivative work: User: Gnomz007 . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עקרונות אומנות המערכה

• אין להביס מערכת צבאית מודרנית ע"י הניסיון להשמידה, כפי שנטען ע"י האסכולה הקלאוזביצית במשך למעלה ממאה ועשרים שנה (פרדיגמה טקטית של השמדה). הדרך לעשות זאת היא באמצעות מהלומה מערכתית (שהיא פרדיגמה מערכתית של תמרון מתקדם) מאחורי מרכז הכובד של המגן, שתיצור מכשול פיסי בין העתודה המערכתית לבין עורף המערך הטקטי, ותגרום לו להיפוך תודעתי הנובע מהכרתו את אי יכולתו לשלוט במצב, (נוה, 2003, עמ' 18, 179).
• לשם השגת המהלומה המערכתית יש צורך, בראש ובראשונה, לנטרל את ההיגיון המנחה את המערכת היריבה, כלומר את יכולתה המבצעית להשיג את המטרה ואת היעדים, כפי שנקבעו ע"י הרמה האסטרטגית (נוה, 2003, ע' 18).

תוכנית / פעולה מערכתית חייבת להכיל את האלמנטים הבאים (נוה, 2003, עמ' 34-33):

• עליה לשקף את המתח הקוגנטיבי הנובע מן הקיטוב שבין האוריינטציה הכללית לכיוון המטרה האסטרטגית, לבין הדבקות במשימות הטקטיות.
• עליה להתבסס על תמרון יצירתי, המבטא את פעולות הגומלין הדינמיות בין האלמנטים השונים שבתוך המערכת, כמו גם את היחס שבין הפעולה הכללית לבין המטרה האסטרטגית.
• עליה להיות סינרגטית: להפיק מוצר, כפי שמוגדר מן היעד ההתחלתי, שהינו גדול באופן משמעותי מהסכום החשבוני של הישגי מרכיביה.
• עליה לשקף סינתזה באמצעות לחימה משולבת, איחוד צורות לחימה שונות ואינטגרציה של הכוחות והעוצבות המצויים בתוך יחידות גאוגרפיות אחדות ובממדי זמן שונים: ככל שקיים מגוון של פתרונות מבצעיים, כך תגבר יכולתו של הגוף המערכתי להתמודד עם יעדיו; כמו גם להמשיך ולתפקד במצב של פגיעה. על כן, יש צורך להפעיל באופן סימולטני, במסגרת תמרון אחוד, לא רק כוחות מחילות שונים, אלא אף לשלב צורות לחימה שונות: עוצבות או יחידות נפרדות תופעלנה לצורך הקמת מערך הגנה, יציאה למארב, ביצוע פשיטות עומק, השגת התקדמות מערכתית ויציאה להתקפה (נוה, 2003, ע'מ 41-40).
• בעוד שברמה הטקטית ובהקשר הטכנולוגי יש דגש על השמדה, הרי שמטרת המערכת צריכה להיות נטרול המערכת היריבה.
• עליה לשקף הכרה בגורם האקראיות המבטא את הממד ה- כאוטי ב- קשרי הגומלין בין שתי מערכות מורכבות המתמודדות זו מול זו.
• היא חייבת להיות לא ליניארית, משמע, עליה להיות מובנית באופן היררכי ולבטא עומק.
• היא חייבת לשקף אינטראקציה מכוונת בין המושגים תמרון ו- התשה. חשיבותה של אינטראקציה זו נובעת מאופייה הבסיסי של רמת המערכה, הכוללת בתוכה התשה המבוטאת ע"י טקטיקה, ו- תמרון שהינו השיטה להשגת מטרות אסטרטגיות.
• מכיוון שתוכנית או פעולה מערכתית נשענת על ההגדרה האסטרטגית של מטרות, אילוצים והקצאה נכונה של משאבים, הרי שהיא מהווה יישות עצמאית לחלוטין, ויש לראותה כ- אוטרקית בתוך התחום של משימתה או יעדה.
• היא חייבת להיות קשורה ל- תורת המערכות המורכבות.

ההתפתחות ההיסטורית של אמנות המערכה

הגידול במסה הלוחמת שחל מאז תחילת המאה ה-19, גרם להתפשטות הלוחמה, הן המרחב והן בזמן. כתוצאה מכך גדל הקיטוב בין האסטרטגיה לטקטיקה והגיע לממדים שמנעו כמעט לחלוטין את האפשרות לנהל את המלחמה באופן דינמי. הטקטיקה חסרה לחלוטין את הכלים הקוגניטיביים הנחוצים לשם מיזוג וניהול קרבות רבים לשם השגת מטרה אסטרטגית, שכן, היא מתמקדת באופן בלעדי בממד המכני של הלוחמה. מצד שני, האסטרטגיה חסרה את היכולת לתרגם את כוונותיה למונחים מכניים, שכן היא נסמכת בעיקר על הגדרות מופשטות של מטרות ומדיניות (נוה, 2003, ע' 30).

הצבא הראשון שפיתח והפנים באופן ממוסד ושיטתי את משמעויות המהפכה המערכתית היה הצבא האדום של ברית המועצות בשנות העשרים של המאה הקודמת. התפתחות זו התבססה על גרעיני חשיבה שנזרעו עוד בצבא הרוסי הצארי במחצית השנייה של המאה ה- 19. על כן, מקורם של מרבית המונחים המקובלים בתחום זה לקוח מהספרות התורתית של הצבא האדום (הכט, 1999, ע' 25).

במלחמת העולם השנייה הייתה ה"מערכה" לתחום הידע הצבאי בעל חשיבות עליונה."הצבא האדום" קידם בה את הידע האופרטיבי אחרי נסיגה תיאורטית גדולה, שנגרמה עקב הטיהורים של סטאלין בקרב הפיקוד הגבוה בצבא בסוף שנות ה- 30 של המאה הקודמת.

[בתמונה: חיילי הצבא האדום צועדים במצעד שנתי לציון יום השנה למהפכת אוקטובר, אשר נערך במוסקבה ב-7 בנובמבר1941, בעיצומו של הקרב על מוסקבה, כאשר הצבא הגרמני התקרב לעיר. המצעד נועד להעלות את המוראל של העם הרוסי ולהפגין כי המצב אינו נואש. הגייסות שצעדו במצעד המשיכו משם הישר לקוי החזית. התמונה היא נחלת הכלל]

גם בצבאות הגדולים האחרים במלחמת העולם השנייה - הגרמני, הבריטי והאמריקני - הייתה ה"מערכה" כקונספט בעל מימדים תיאורטיים ומעשיים מוכרת, והובילה להישגים מרשימים, אבל, האומנות האופרטיבית לא זכתה להכרה רחבה וליישום כמו בצבאות ברית המועצות (תמרי, 2007, ע' 58).

[בתמונה למעלה: כוחות הוארמאכט הגרמני בקרב על קווקז בחזית המזרחית, מסוף יולי 1942 עד סתיו 1943]

המהפכה הבאה בתחום הידע המערכתי התרחשה בשירותים המזוינים של ארצות הברית, החל מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת. "המהפכות המערכתיות" התחוללו בברית המועצות ובארצות הברית בהפרש של כ- 50 שנה בערך בגלל נסיבות ייחודיות: מלחמת האזרחים אצל הראשונה, הנסיגה מווייטנאם והשיבה לאירופה אצל השנייה (תמרי, 2007, ע' 58).

[לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ביקורת על גישתו של נווה

• ניקלס זטרלין (2014), ביקורת ספר: אמנות המערכה – התהוותה של מצוינות צבאית, מידה, 18/12/14.

נושאים להעמקה

• ראו מושג דומה: מערכה;
• אוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה';
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו;
• הרחבת המושג 'ידע';
• הרחבת המושג 'ביטחון לאומי';
• הרחבת המושג: 'מלחמה';
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית';
• הרחבת המושג, 'קבלת החלטות';
• הרחבת המושג: 'מערכה';
• הרחבת המושג, תורת/תפיסת הביטחון;
• הרחבת המושג 'אסטרטגיה';
• הרחבה בנושא 'בנין הכוח';
• הרחבת המושג 'טקטיקה'.

מקורות והעשרה

• אסא חיים, יערי ידידיה (דידי) (2005), לוחמה מבוזרת – המלחמה במאה ה- 21, תל אביב: ידיעות אחרונות.
• הכט עידו (1999), ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית 1945-1870, תל אביב: מערכות.
• נוה שמעון (2003), אמנות המערכה, התהוותה של מצוינות צבאית, תל אביב: מערכות.
• תמרי דב (2007), המילואים – תופעה ישראלית ייחודית, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", חיפה: אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל.
• אג"ם-תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, תל אביב: צה"ל, מטכ"ל.
• אג"ם-תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, תל אביב: צה"ל, מטכ"ל.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכה – השגת יעד אסטרטגי נתון בזירה נתונה, ייצור ידע, 3/6/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ידע, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי – יכולת האומה להגן על ערכיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מלחמה: אירוע כאוטי שיוצא משליטה, ייצור ידע, 31/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הביטחון, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), בניין הכוח, ייצור ידע, 14/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), יעד מהו?, ייצור ידע, 28/12/14.
• יחזקאלי פנחס: אז מה היה צריך לעשות בעזה?