פנחס יחזקאלי: אסטרטגיה, הרמה העליונה של הפעלת כוחות בלחימה

yehezkeally@gmail.com / 2 במאי 2014

תקציר: המושג 'אסטרטגיה' (Strategy) הוא מרכיב חשוב במושגי היסוד של הביטחון הלאומי של מדינה, אולם הוא הושאל משם גם לתחום הניהול. מקורו מהמילה היוונית Stratagos. מילון מונחי צה"ל מגדיר את המושג 'אסטרטגיה' כ"אומנות והמדע של פיתוח כוחות צבא ושל השימוש בהם ובאמצעים מדיניים, כלכליים ופסיכולוגיים, בעת שלום ובעת מלחמה, בכדי לתת תימוכין מרביים למדיניות (אגם/תוה"ד, 1998, ע' 46).

[בכרזה: מקומה של האסטרטגיה בהפעלת הכוחות בלחימה... הכרזה: ייצור ידע]

המושג 'אסטרטגיה' (Strategy) הוא מרכיב חשוב במושגי היסוד של הביטחון הלאומי של מדינה, והושאל משם גם לתחום הניהול. זוהי האומנות והמדע של פיתוח כוחות צבא; ושל השימוש בהם - ובאמצעים מדיניים, כלכליים ופסיכולוגיים - בעת שלום ובעת מלחמה, בכדי לתת תימוכין מרביים למדיניות.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [למושג קרוב: אסטרטגיה עסקית, לחצו כאן] [למושג קרוב: אסטרטגיה משטרתית, לחצו כאן]

"טקטיקות ללא אסטרטגיה הן הרעש שלפני התבוסה!" (סון טסו)

המאמר עודכן ב- 22 באפריל 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה העוסק בהיבטים השונים של האסטרטגיה. המאמרים האחרים:

* * *

המושג 'אסטרטגיה' (Strategy) הוא מרכיב חשוב במושגי היסוד של הביטחון הלאומי של מדינה, אולם הוא הושאל משם גם לתחום הניהול. מקורו מהמילה היוונית Stratagos. בתחומי הביטחון, רמת האסטרטגיה מצויה ברמה העליונה של הפעלת כוחות בלחימה, מעל רמת המערכה ו- הרמה הטקטית (ראו תרשים למטה).

המרשל הצרפתי פוש הגדיר אסטרטגיה כאמנות ניהול המלחמה, ששני מפתחות חיוניים לה: החימוש והאספקה (בניגוד לטקטיקה שהיא אמנות הלחימה) (פולס, 1981, ע' 111).

מילון מונחי צה"ל מגדיר את המושג 'אסטרטגיה' כ"אומנות והמדע של פיתוח כוחות צבא ושל השימוש בהם ובאמצעים מדיניים, כלכליים ופסיכולוגיים, בעת שלום ובעת מלחמה, בכדי לתת תימוכין מרביים למדיניות (אגם/תוהד, 1998, ע' 46). זאת, בניגוד לאסטרטגיה רבתי, שהיא אומנות השימוש בעוצמה הלאומית.

אנציקלופדיה "בריטניקה" מגדירה אסטרטגיה כ"אומנות של המפקד הצבאי". לפי מילון לונגמן (Longman) אסטרטגיה היא סדרת פעולות מתוכננות היטב להשגת מטרה. לפי מילון ובסטר New World Dictionary: "מדע התכנון וההכוונה של פעולות צבאיות בעלות היקף גדול, תמרון כוחות צבא לעמדת היתרון הגדולה ביותר האפשרית, לקראת עימות עם האויב" (גל, 2009).

[להרחבת המושג 'אסטרטגיה רבתי', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'עוצמה לאומית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן]

[בתמונה: רמת האסטרטגיה מצויה ברמה העליונה של הפעלת כוחות בלחימה, מעל רמת המערכה ו- הרמה הטקטית... התמונה היא נחלת הכלל. מצולמים משמאל לימין בהכנות למבצע אוברלורד: מרשל האוויר ארתור טדר, גנרל דווייט אייזנהאואר, ופילדמרשל ברנרד ל. מונטגומרי. התמונה היא נחלת הכלל]

לביצועה של אסטרטגיה או לחלופין לאי ביצועה / לאי קיומה, יכולות להיות תוצאות מכריעות עבור המערכת (מינצברג, אלסטראנד, ולאמפל, 2006, עמ' 31-22).

בניגוד לטקטיקה, המבוססת במידה רבה, על אימון חוזר של תרגולות קבועות, אסטרטגיה היא מערכת מורכבת שתוצאתה שונה מסכום חלקיה. המקרו איננו צירוף של הרבה 'מיקרויים'...

באסטרטגיה אנו אמורים לרכז ברגע המכריע ובמקום המכריע עוצמת מחץ נגד המקום הפגיע ביותר של היריב. על מנת שהעוצמה תוכל לבוא לידי ביטוי במלואה ולא להישחק, יש לשמור אותה עד אותו רגע בלתי פגיעה.

'אסטרטגיה' כחלק ממרכיבי תורת הביטחון

תורת הביטחון - הנגזרת מהביטחון הלאומי - היא שלמות, הכוללת בנוסף לאסטרטגיה, גם את תורת הטקטיקה, אמנות המערכה ותורת בניין הכוח (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 637).

[להרחבת המושג, תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אומנות המערכה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'בנין הכוח', לחצו כאן]

[בתרשים: האסטרטגיה כחלק ממרכיבי תורת הביטחון. הכרזה: ייצור ידע]

לאסטרטגיה תשעה ממדים:

היא מתרגמת את המטרה של הארגון ליעדים ארוכי טווח, תכניות פעולה וסדר עדיפויות בהקצאת משאבים.
מגדירה את תחום העיסוק של הארגון.
מנסה להשיג יתרון ארוך טווח ויציב בכל אחד מתחומי העיסוק של הארגון על-ידי פיתוח יכולת תגובה הולמת שלו להזדמנויות ולאיומים בסביבתו, ולעוצמותיו וחולשותיו.
מזהה את המשימות הניהוליות המתאימות ברמות הארגון (המינהל והשטח).
זוהי מערכת החלטות הנמצאות בהלימה זו עם זו, משלימות זו את זו ויוצרות שלמות אחת.
מגדירה את אופי התרומה הכלכלית והלא-כלכלית של הארגון לבעלי העניין.
היא ביטוי לכוונות האסטרטגיות של הארגון.
היא מכוונת לפיתוח כ והיכולות הבסיסיות של הארגון ותחזוקתן.
היא מהווה אמצעי לגיוס משאבים חומריים ואחרים ולשמירתם על מנת לפתח את היכולות של הארגון להשיג יתרונות ליבתיים, תחרותיים קבועים ומתמשכים.

[בתמונה משמאל: המספר תשע. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ractapopulous לאתר Pixabay]

מאפייני האסטרטגיה:

(לוטוואק, 2002, ע' 11)

התכלית של האסטרטגיה הנה לנצח.
ההיגיון שלה קובע מי ינצח.
השיטות שלה מבקשות להגדיר כיצד לנצח.
האילוצים שלה מציבים את גבולות הניצחון.

[בתמונה: תכלית האסטרטגיה הוא לנצח... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

שלושה מונחים בתורת המערכות המורכבות חיוניים להבנתה של אסטרטגיה ולחשיבה אסטרטגית:

אי וודאות או חוסר וודאות (Uncertainty): אבדן היכולת להעריך על בסיס יחסי סיבה-תוצאה (איזו החלטה תביא לאלו תוצאות) או להעריך הסתברויות; וחוסר היכולת לחזות במדויק מה תהיינה התוצאות של מקרה מסוים. אחד הקשיים העיקריים שיוצרת אי הוודאות בחיינו הוא חוסר היכולת לחזות את העתיד, גם לא כשאנחנו מבצעים מהלכים מתוכננים. אי הודאות הופכת, בעצם, את התכנון להימור, ואנו חייבים להיות מודעים לשבירותו ולצפות להופעת תוצאות הבלתי צפויות (ראו בהמשך).
תופעת התוצאות הבלתי צפויות או תוצאות אקראיות (Unanticipated / Unforeseen / Unintended Consequences) או הפתעה (Surprise) או ברבור שחור (Black Swan) מתארת תופעה של התממשות תהליכים בהפתעה, או באופן שונה מהמתוכנן ו/או המצופה מהם.
התהוות או צמיחה או הגחה (Emergence) היא תוצאה של התפתחות תבניות מורכבות, ושינוי מצב של א' ל-ב' באופן שאיננו יזום מלמעלה, אלא כתוצאה של תופעת התארגנות עצמית של מרכיבי המערכת.

הרמה האסטרטגית מהווה ישות כללית יותר מאשר המערכה, שכן היא נעדרת תוכנית אחידה. מערכה אסטרטגית המתרחשת בתחומי הזירה מורכבת ממכלול מערכות ופעולות המכוונות להשגת מטרה אסטרטגית. המערכה האסטרטגית קשורה למטרה כוללת ולמסגרת מוגדרת של זמן, מרחב וכוח, ומנוהלת על ידי פיקוד אסטרטגי עצמאי (נוה, 2003, ע' 33).

אסטרטגיה הינה מערכת מורכבת, וקיומו של אויב מגיב מונחת בבסיס הגדרתה (לוטוואק, 2002, ע' 51). המשמעות היא שמרכיב אי הוודאות לעולם ישחק מרכיב מכריע בכל תכנון אסטרטגי, כי לעולם לא ניתן לחשב מציאות המשתנה בעקבות תגובות הצד שמנגד ואחרים בסביבה המשימתית.

[להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן]

[בתמונה: אסטרטגיה הינה מערכת מורכבת, וקיומו של אויב מגיב מונחת בבסיס הגדרתה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Parker_West לאתר Pixabay]

דגמים של אסטרטגיות

הספר 'ספארי אסטרטגיות' (ראו תמונת כריכה משמאל) מציג 5 דגמים של אסטרטגיה (מינצברג, אלסטראנד, & לאמפל, 2006, עמ' 31-22):

אסטרטגיה מיועדת: זוהי אסטרטגיה שיש בה 'מפת דרכים' (road map), כיוון, תכנית ו/או דרכי פעולה המובילות אל העתיד. מעין מסלול, המראה איך להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.
אסטרטגיה מתממשת: בעלת מערך פעילות/התנהגות שהוא עקבי לאורך זמן.
אסטרטגיה מחושבת: זו שכל כוונותיה מתממשות במלואן.
אסטרטגיה לא ממומשת: מצב לפיו, המערך שמומש אינו בהכרח המערך שהיה אמור להתממש, בגלל תוצאות בלתי צפויות והתהוויות בשטח, שלא הייתה שליטה עליהן;
אסטרטגיה תחבולתית/מזימתית: שנועדה לתמרן בעורמה את היריב או המתחרה, לצורך השגת מטרותינו.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: ספארי אסטרטגיות - סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי, שראה אור בהוצאת משכל (חמד + ידיעות אחרונות). אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לחמשת הדגמים של מינצברג, אלסטראנד ולאמפל ניתן להוסיף שני סוגי אסטרטגיות קוטביות:

אסטרטגיה אופורטיוניסטית: אסטרטגיה שאינה כבולה ל'מפת דרכים' ואינה גוזרת תכניות פעולה, אולם 'מטרת-העל' בה ברורה, ובערנות מרבית נעשה מאמץ לנצל כל הזדמנות - שמתהווה בסביבה המשימתית - כדי להשיגה. הגישה הזו מאפיינת למשל את מדיניות בריטניה בתקופת ראש הממשלה בנימין דיזרעאלי (בשנים 1869-1868; 1880-1874; ראו תמונה למטה), ששקד על מטרת העל: להפוך את בריטניה למעצמת על אימפריאליסטית תוך צבירת עוצמה מתמדת, אבל ללא תכנית קבועה מראש. כך הצליח בקונגרס ברלין ב-1878, להוציא מידי האימפריה העות'מאנית את קפריסין ולהעבירה לשליטת בריטניה; וכך ניצל הזדמנות ורכש ב-1875, בעזרת הלוואה מליונל דה רוטשילד, את רוב מניותיה של תעלת סואץ, עורק התחבורה החשוב שבמצרים, שקיצר באלפי קילומטרים את הדרך להודו ולמזרח.
אסטרטגיה מתהווה: פאסיביות, שיוצרת מצב שבו הנסיבות והשתלשלות העניינים הם שקובעים את הדירקטיבה בפועל, ואת האסטרטגיה הנגזרת ממנה. זאת, כתוצאה מהתארגנות עצמית של גורמים בתוך המערכת ובסביבתה המשימתית.

[בתמונה: בנימין דיזראלי (1804-1881), ראש ממשלת בריטניה. מתוך John Clark Ridpath וחב', "חייו ועבודתו של ג'יימס ג'י בליין", 1893. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Political Graveyard. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

להגדרת אסטרטגיות, ולעבודה על פיהן, יתרונות לצד חסרונות

איור 1: הגדרת אסטרטגיות ועבודה על פיהן - יתרונות וחסרונות

(מינצברג, אלסטראנד, & לאמפל, 2006, עמ' 90-89)

יתרונות	חסרונות
מצפן ארגוני: האסטרטגיה קובעת כיוון ומסמנת את דרכו של הארגון.	הכיוון יכול לשמש חסם - המסתיר סכנות פוטנציאליות.
האסטרטגיה ממקדת מאמצים ומונעת היווצרות כאוס.	'חשיבה קבוצתית' מונעת איתור הזדמנויות אחרות אפשריות, וכאלה שמתהוות עם הזמן.
האסטרטגיה מגדירה את הארגון: מאפשרת קיצור דרך לאנשים בהבנת הארגון שלהם מבדילה אותו, ומעניקה לו משמעות.	הגדרת הארגון בצורה חדה עלולה גם לרדד אותו (הפשטה).
האסטרטגיה מספקת עקביות: היא מפחיתה את הערפול ומספקת סדר.	הסתכנות באבדן יצירתיות, ששואבת חיים מחוסר עקביות.

שני הממדים של האסטרטגיה

ההיגיון שבאסטרטגיה מתפתח בשני ממדים, הנפגשים ברמת האסטרטגיה העליונה, היא רמת התוצאות הסופיות (לוטוואק, 2002, עמ' 10, 301):

האופקי - ניהול המדיניות: המאבקים ה"אופקיים" של יריבים, המנסים להתנגד זה למהלכיו של זה, להטות אותם ממסלולם ואף להביא להיפוך במגמתם - זה מה שהופך את האסטרטגיה למלאת פרדוקסים;
האנכי - המאבקים הצבאיים ברמות השונות שקבעו את תוצאות הלחימה: ההשפעה ההדדית ה"אנכית" בין רמות שונות של סכסוך, שביניהן לא קיימת הרמוניה טבעית - הרמה הטכנית, הטקטית, האופרטיבית, הזירתית-אסטרטגית ועוד רמות גבוהות יותר.

[בכרזה: שני הממדים של האסטרטגיה והקשר ביניהם... הכרזה: ייצור ידע]

המצבים - של הצלחה מוחלטת בשני הממדים או כישלון מוחלט בשניהם - אינם מורכבים. הבעיה מתחילה בשני המצבים האחרים:

במצב של כישלון צבאי והצלחה מדינית לניתן להשיג הצלחה אסטרטגית בסבירות גבוהה: כזה היה למשל המצב במבצע סיני (1956). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ. אולם, נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר היה המנצח הגדול של המבצע, כיוון שהשיג את נכונות שתי מעצמות העל - ברית המועצות וארצות הברית, ללחוץ על בריטניה צרפת וישראל לסגת. מבחינה מדינית יצאה מצרים מחוזקת. בנוסף לקבלת בעלות על תעלת סואץ, שמרה מצרים על שליטתה בחצי האי סיני, ובכך יכלה להציג עמידה איתנה כנגד מתקפה של שתי מעצמות וישראל (ועל כן ידועה המלחמה בעולם הערבי כ"המתקפה המשולשת"). מעמדו של גמאל עבד אל-נאצר התקבע כמנהיג חשוב של מדינות העולם השלישי, ומצרים זכתה בעמדת הנהגה מרכזית בעולם הערבי, המוסלמי, והאפריקאי.
במצב של כישלון מדיני והצלחה צבאית לניתן קשה הרבה יותר להשיג הצלחה אסטרטגית: זאת, כיוון שנדרשת הצלחה צבאית יוצאת דופן על מנת לחפות על כישלון המדיניות.

ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה

התחום האסטרטגי ספוג בהיגיון מורכב, פרדוקסלי, השונה עד מאוד מההיגיון הליניארי: העדפת כביש משובש על כביש טוב, כיוון שהאויב אינו מקפיד על הגנתו; העדפת שיטות פעולה בלתי יעילות, הכנות הנראות בלתי שלמות בעליל, לחימה בתנאי מזג אוויר גרועים - דווקא העדפה של שיטות פעולה בלתי יעילות יכולות להוות ביטוי של חשיבה טקטית יצירתית (לוטוואק, 2002, עמ' 19-18).

[בכרזה: סון טסו - "טקטיקות ללא אסטרטגיה הן הרעש שלפני התבוסה... הכרזה: ייצור ידע. משמאל: כריכת ספרו של סון טסו "אמנות המלחמה", שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות ב- 2008. אנו מאמינים שאנו עושים בו שימוש הוגן]

כשמדובר באסטרטגיה, הכל פוליטי!

בניגוד לשאלות ברמה הטקטית, שם אפשר, אולי, לנקות את הדיון המקצועי מהטיה של שאלות הקשורות להשקפת עולם, דיון ברמה האסטרטגית כרוך ביסודו בשאלות כאלה; וככזה, הוא בוודאי מעורב מטבעו בממדים פוליטיים. כל עוד נמשיך להחזיק באשליה שניתן לקיים דיון אסטרטגי בשאלת גבולות הביטחון של ישראל - בהקפדה על הפרדה בין הממד המקצועי לממד הפוליטי - נמשיך להיות שבויים של ההגמוניה התרבותית של השמאל. "כשהמומחה מפריע לך ללכת בדרך שבה אתה מבקש ללכת, החלף אותו!" - פסק דוד בן גוריון - וידע מה פסק...

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'באסטרטגיה, אין מומחיות נטולת השקפת עולם פוליטית!', לחצו כאן]

[בכרזה: דוד בן גוריון והמומחים... "אם המומחים מפריעים לך ללכת בדרך שבה בחרת, פשוט תחליף אותם"...התמונה המקורית היא נחלת הכלל. שם הצלם אינו ידוע. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: דוד בן גוריון והמומחים... התמונה המקורית היא נחלת הכלל. שם הצלם אינו ידוע. הכרזה: ייצור ידע]

כשמבינים, שאין מקצועיות טהורה באסטרטגיה ללא השקפה פוליטית, ניתן לעסוק במהות בצורה משוחררת יותר. במצב הזה, נקבל מספר קבוצות "מקצועיות", שמביאות בפני מקבלי החלטות המלצות מתנגשות, שביניהם יוכל להחליט על פי השקפת עולמו הפוליטית; מבלי שיואשם בקבלת החלטה שאינה קשובה להמלצה המקצועית! זו, במידה רבה, המציאות המתקיימת בקבלת החלטות רפואיות. בנקודות בריאותיות קריטיות, אני מבקשים דעה שנייה (Second Opinion), שלעתים היא שונה לחלוטין, ואין חולק על כך שכל אלה שסיפקו לנו את הערכותיהם מומחים!