שיטור גבוה (High Policing) הינו שיטור ברמה הלאומית, שעיקרו התאמת הגישה המשטרתית, משירות לציבור לפיקוח על הציבור. הוא עוסק בעיקר במקרו-פשיעה שמהווה איום על מדינה, כמו איום טרור, פשע מאורגן, סייבר, סמים בהיקף רחב, הגירה בלתי חוקית ומסתננים. בתופעות אלו פועלת המדינה באמצעות הארגונים העומדים לרשותה: ארגוני חקירות ומודיעין, יחידות צבאיות, יחידות מיוחדות וכמובן ארגון המשטרה.
הפעילות בתחום זה אינה מאופיינת בשקיפות ואינה, בהכרח, מכבדת זכויות אדם, אין בה את הצורך באחריותיות משטרתית, משמע, במתן דין וחשבון לציבור ובמסירת אינפורמציה לקהילה לפני ותוך כדי פעולה אלא רק בסיומה. היא מתבצעת, בדרך כלל, באמצעות מבנה היררכי פיקודי, תוך מידור, הפעלת אמצעי מודיעין, מעצרים מיוחדים, ללא שיתוף התקשורת
ההפך משיטור גבוה הוא שיטור נמוך (Law Policing), העוסק בשיטור הקלאסי המסורתי, כלומר בהתמודדות עם פשיעה ועבריינות, בהתאמה לצורכי וציפיות הציבור.
המושג שיטור גבוה, נטבע על ידי פרופסור ז'אן פול ברודר (Brodeur, Jean-Paul J) מאוניברסיטת מונטריאול בקנדה, בספרו The Policing Web, משנת 2010 (ראו תמונת כריכה למעלה), בפרק המוקדש להבחנה בין סוגי השיטור.
השילוב בין שיטור גבוה לשיטור נמוך, טומן בחובו קשיים...
השילוב בין שתי הגישות הללו טומן מספר קשיים, כמו למשל בהיבטים פנים ארגוניים (הרפז, 2012, עמ' 202-200):
- שאלת הקצאת המשאבים;
- פגיעה ביצירתיות של תפקידי השיטור הרגילים;
- השיטור הגבוה, לא אחת, מאתגר וקוסם יותר לאוכלוסייה צעירה המעוניינת להתגייס למשטרה.
- בהיבטים כללים כמו שמירת האיזון בין ביטחון הציבור לזכויות אדם.
בישראל - בהשוואה למדינות אחרות - נעשה השינוי הגדול ביותר בהקשר זה. קרובה אלינו בריטניה, משום שהסתגלה לשינוי בצל הטרור האירי. כיום - 17 שנים לאחר ה-11 בספטמבר - ניתן להכניס לרשימה זו גם את ארה"ב (הרפז, 2012, עמ' 202-200).
מקורות והעשרה
- אבי ברוכמן (2016), נא להכיר – שיטור גבוה ושיטור נמוך, 9/4/16.
- הרפז עמיקם (2012), אסטרטגיות שיטור. סוגיות בעיצוב מדיניות אכיפת החוק, ירושלים: אלון.
