[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן]
חקירה פלילית או חקירה משטרתית (Police Investigation) היא הליך קדם משפטי, שמטרתו לאסוף ראיות נגד חשוד/ים ולהביאו/ם לדין. מטרתה העיקרית של חקירה פלילית היא לגרום לחשוד להודות בביצוע העבירות אותן מייחסת לך המשטרה, או לפחות להפליל את עצמו או מעורבים נוספים בעבירה.
על-פי הראיות שנאספו בחקירה והנסיבות שנתבהרו בה, מוכרעת השאלה, אם להגיש כתב אישום נגד החשוד ועל איזו עבירה. במילים אחרות, מטרת החקירה היא להגיע לפתרון העניין שעומד לחקירה.
החקירה מתקדמת על-ידי פסילת כיווני חקירה והתרכזות בקבוצה קטנה של חשודים. ניתן לדמות את החקירה לסליל הולך ונסגר, המתחיל במגוון רחב של כיווני חקירה, ומסתיים בפתרון של העמדת הנאשם למשפט או סגירת התיק. התפקיד שמוטל על החוקר הוא לא להשאיר קצוות פתוחים. לכן, אין החקירה סובלנית לעמימות ולחוסר ודאות.
אבל, אין זה נדיר, שבמהלך ההתכנסות הזו לא נותר בידי החוקר קצה חוט, והוא נאלץ לסגור את התיק, אם משום שלא נמצא עבריין או משום שלא נאספו מספיק ראיות נגדו.
חקירה סמויה וחקירה גלויה
הליך החקירה מתחלק לשלב סמוי (לא הכרחי) ולשלב גלוי.
לעתים מבצעת המשטרה חקירה סמויה לפני החקירה הגלויה. חקירה כזו יכולה לכלול תצפיות ומעקבים, האזנות סתר, הפעלת סוכנים, חקירת אנשים המכירים את החשוד, ועוד.
החקירה הגלויה היא אותו חלק בחקירה הכולל תשאול של הנחקר בחדרי החקירות של משטרת ישראל. היא מתבצעת משני צידי השולחן, כאשר הנחקר נשאל, והחוקר כותב/מקליד את תשובותיו. לעתים יש שלב מקדים של "שיחה שלא לפרוטוקול" (שלעתים, מוקלטת).
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Fanyun H. לאתר flickr]
החקירה חייבת להתחיל, על פי החוק, בתדוע מתועד של החשוד על זכויותיו: בהסבר כללי על אודות העבירות הפליליות בגינן הוא נחקר; על זכותו להתייעץ בעורך דין פלילי; על זכותו לשמור על זכות השתיקה; והבהרה על כך, שאם יבחר לדבר, הדברים ירשמו ועלולים לשמש נגדו בבית המשפט. על כל אלה אמור החשוד לחתום בפתיחת החקירה.
אי אזהרה יכולה לגרום להפחתת המשקל של כל הודאה שתושג בחקירה עד כדי פסילתה.
לזכות השתיקה יש שני צדדים:
- מצד אחד, היא תקשה על המשטרה לאסוף נגד החשוד ראיות.
- מצד שני, היא יכולה להוות חיזוק לראיות שכבר ישנן נגדו.
החקירה הכתובה כולה מוקלדת במחשב או נרשמת על דף שגם בסיומו הנחקר חותם על הודעתו. כמו כן הנחקר נשאל באם יש משהו נוסף שברצונו להוסיף!
שלבי החקירה
בתחילת חקירה גלויה ינסה החוקר ליצור שיחה ידידותית עם הנחקר, על מנת לקבל את גרסתו לגבי החשדות העומדים מולו באמצעות שאלות פתוחות, שנועדו למשוך אותו לשוחח על המקרה. בשלב זה יתכן כי השוטר יראה כמו חבר המנסה לסייע לנחקר לצאת מן הסבך ("מצבך ישתפר פלאים אם תודה!").
מכאן יתחיל החוקר להעלות את קצב השאלות בכדי לקבל כמה שיותר פרטים, אותם הוא יוכל להצליב ולאמת מאוחר יותר, ובמידה ויתגלו סתירות או שקרים, לעמת את הנחקר איתם בשלב השלישי של החקירה, תוך ניסיון להוכיח לנחקר כי הגרסה שמסר שקרית.
רוב ההרשעות מבוצעות כתוצאה מהודאה של החשוד! ראיות - שהושגו באמצעות הוצאת הודאה, שאינה "חופשית ומרצון", עדיין אינן פוסלת את הראיות שהושגו כתוצאה מהודאה זו!
תחבולות חקירה
במידה והחוקר מגיע למסקנה, כי קשה יהיה להוציא מהנחקר הודאה, הוא עשוי להשתמש בתחבולות שונות, שמטרתן לגרום לנחקר להודות מתוך רצון חופשי (שאחרת היא אינה קבילה) אך מתוך הטעיית הנחקר.
- פברוק ראיות: המשטרה מנצלת את העובדה כי החשוד מבודד במהלך החקירה, ומזינה אותו במידע שיקרי לגבי ראיות שהתגלו המוכיחות את אשמתו. המטרה היא לגרום לנחקר להרגיש כי "אין לו מה להפסיד", וכי עדיף לו להודות, על מנת להקל על מצבו. לעתים המשטרה מפברקת הודאה של שותף אחר בפרשה, שכביכול בחר להפליל אותו ומסר הודאה. ניתן גם לפברק שיחת טלפון "המועברת" אל הנחקר אל חדר החקירות או אל מתקן המעצר, בה הצד השני מסייע למשטרה מתוך ידיעה או אפילו ללא ידיעתו.
- הכמנת פרטי חקירה: המשטרה מסתירה בכוונה פרטים מסוימים שהתגלו במהלך החקירה, כגון ראיות מסוימות שהתגלו בזירת הפשע. במידה והחשוד מתייחס אל פרטים אלו מיוזמתו במהלך החקירה שלו, למרות שהוא לכאורה לא אמור להכיר את האירוע, יכול הדבר לבסס את החשדות כנגדו. הכמנת פרטי חקירה יכולה להתבצע גם באמצעות אספקת נתונים שגויים בכוונה, מתוך תקווה כי החשוד יתקן את החוקר ויגלה כי יש לו מידע על הפשע.
שיטות חקירה
- השוטר הטוב והשוטר הרע: בשיטה זו מופעלים כנגד החשוד שני חוקרים, המחלקים ביניהם תפקידים: שוטר אחד הפונה אליו בצורה רשמית ונוקשה, בתקווה להפעיל עליו לחץ (הרע); ושוטר אחר המגן עליו מפני השוטר הרע, תוך ניסיון לדובב את הנחקר לגבי סתירות שהוא "לא הבין" בתשובותיו.
- מדובב: המוכנס אל תא המעצר של הנחקר או אפילו אל מכונית בה הוא נוסע, בכדי שיספר לו פרטים לגבי העבירה המיוחסת לו.
- עימות: לעתים קרובות מבצעת המשטרה עימות בין החשוד בעבירה לבין מי שהתלונן עליו או לבין חשוד אחר. עימות זה יכול להיות מתוכנן מראש או "מפגש מקרי" במקום נייטרלי (מכונית, מזדרון תחנת המשטרה או חדר השירותים).
- הפחדת החשוד: זוהי שיטת החקירה האפקטיבית ביותר בכדי לגרום לנחקר להיכנס ללחץ, ולספק לחוקרים מידע, שבאופן רגיל הוא לא היה מוסר. על מנת להגביר את הפחד שלו, יושיבו אותו בבידוד בחדר חקירות קטן, על כיסא לא נוח, לאורך שעות ארוכות; כאשר החוקר יושב קרוב אליו בכדי לא לתת לו מרחב. תנאי הכליאה הקשים במתקני המעצר בארץ מהווים אף הם גורם מלחיץ מרכזי, במיוחד עבור מי שזו לו הפעם הראשונה בה הוא "מבקר" בהם. לאורך כל החקירה ינסה החוקר לשמור אצל הנחקר תחושה של חוסר וודאות, בכדי שיהיה מוכן לספק לחוקר מידע בתמורה לכך שהוא יספר לו "מה קורה". גם ביצוע חיפוש מביך בבית הנחקר יכול להוות גורם מלחיץ בו יעשו החוקרים שימוש.
אמצעי זיהוי חשודים
המשטרה מפעילה שיטות רבות שמטרתן לזהות את החשוד בביצוע עבירה פלילית. האמצעי הבסיסי ביותר הינו ביצוע מסדר זיהוי, בו קרבן העבירה או עד לדבר העבירה מנסים לזהות את העבריין מתוך קבוצת אנשים (מסדר חי) סדרת תמונות (מסדר תמונות), או סדרת קולות אנשים (מסדר קולות). כל קבוצה במסדר זיהוי צריכה להכיל, בדרך כלל, שמונה פרטים (אנשים, תמונות או קולות), מהם העד צריך לבחור. כאשר קיים חשד באשר לזהותו של עבריין, תזמן המשטרה את העדים לאירוע, ותבצע עימם מסדר זיהוי.
[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- יחזקאלי פנחס (2009), שלו אורית, תפקידה של המשטרה בענישה הפלילית.
- איתן אלעד (2001), הטיות שיפוט והחקירה הפלילית, משטרה וחברה.
- אלעד איתן (2002), השימוש החקירתי בפוליגרף מול הביקורת המדעית, משטרה וחברה, גיליון 6, אוגוסט 2002, עמ' 134-99.
- איתן אלעד (2004), מהו השימוש הראוי בפוליגרף בחקירה הפלילית? סקר עמדות של חוקרים פליליים, משטרה וחברה.
- יחזקאלי פנחס, שלו אורית (2000), תחום החקירות והשר הממונה.
