תקציר: ב- 28 ביוני 2023 התייחס המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, לסיבה שמשפט נתניהו הסתבך. הוא הסביר שהם הופתעו מהתנהלות נתניהו: "כשהוגשו האישומים נגדו הציפייה הייתה שיתפטר מתפקידו, כמו אולמרט"... (ראו המאמר למטה). משמע, משמע, לא חקר האמת עמד מול עיני החוקרים... 'כנופיית שלטון החוק' הוא ביטוי שנטבע בעבר על ידי נשיא המדינה היום, ראובן ריבלין, לאחר סיכול מינויו לשר המשפטים. מסתבר שהמנגינה לעולם נשארת...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי suju לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

עודכן ב- 28 ביוני 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת הרציתי על שחיתות שלטונית בכנס אנשי משטרה אירופים בטירת גימבורן הקסומה שבמערב גרמניה. המודל שני היה היחידה לחקירות הונאה של בנימין זיגל (מי זוכר?) שחקירות השחיתות שלה נגד פוליטיקאים היו חלק חשוב במהפך הפוליטי של 1977, ובעליית מנחם בגין לשלטון.

על יאח"ה אמר המפכ"ל לשעבר, רוני אלשייך, בהתבטאות חריגה, "יאח"ה יכולה להקים - וגם להפיל ממשלות" (ראו המאמר למטה).

בהרצאה נשענתי על מאמר שכתב פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון – עזרא סטוטלנד (Stotland) בשנת 1981. גם המודל של סטודלנד להצלחה היה בנימין זיגל, ואחת הסיבות להצלחה שבה נקב הייתה, הקשר הבלתי אמצעי וההדוק בין אגף החקירות, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. בגאווה רבה הצעתי לשומעי לאמץ את המודל.

[בתמונה: יאח"ה יכול להפיל ממשלות... לכתבה המלאה של אלי ובריינר, לחצו כאן]

למרבה הפתעתי, שומעי היו רחוקים מלהתלהב

"שת"פ כזה מעצים מאוד את רשויות האכיפה, אמר לי מפקד משטרה אחד, ולנו בגרמניה יש ניסיון רע מעוצמת יתר של רשויות האכיפה. אז נכון. אין ארוחות חינם ויש מפלס שחיתות מסוים שצריך לסבול אותו, אבל אם נתיר חבירות כאלה בין גופי אכיפה, נקבל שחיתות מוסדית ולא תהיה דמוקרטיה. לכן אצלנו, מפקדי המשטרה הם פוליטיקאים, ורק סגניהם הם אנשי משטרה מקצועיים, וקיימת הפרדה מובנית בין הפרקליטות למשטרה".

אז, פטרתי את דבריו באמירה "אירופים טמבלים"... לקח לי עוד כמה שנים על מנת להבין עד כמה הוא צודק. המסמר האחרון בארון המתים של מודל שיתוף הפעולה הבעייתי הזה, היה התבטאות חריגה נוספת של רוני אלשייך, שאחרי שנה קשה בניסיון לשנות את המשטרה, עשה 'פליק פלאק' לאחור, וכדי ל'אתרג' את עצמו 'תייג' עצמו כראש וראשון לחוקרי נתניהו (שקרא כל מילה בעדויות...). המפכ"ל לשעבר התייחס לסיבה שמשפט נתניהו הסתבך, והסביר שהם הופתעו מהתנהלות נתניהו: "כשהוגשו האישומים נגדו הציפייה הייתה שיתפטר מתפקידו, כמו אולמרט"... (ראו המאמר למטה). משמע, יש קשר בין ניפוח החקירה לחקירות נתניהו... ("יאח"ה יכולה להקים - וגם להפיל ממשלות", זוכרים?).

היועץ המשפטי לממשלה שהגיש את כתב האישום, אביחי מנדלבליט הבין את גודל הקטסטרופה ויצא מיד בהכחשה: "דבריו ידידי רוני אלשיך אינם משקפים את הליך קבלת ההחלטות בתביעה הכללית בקשר לתיקי האלפים. נושא המשך כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה מעולם לא עלה ולא יעלה על הדעת שיעלה במסגרת הדיונים לצורך קבלת ההחלטות בתיקי האלפים" (צימוקי ואחרים, 2023).

[בתמונה: חשבנו שנתניהו יתפטר...  לכתבה המלאה של אריה ריבקינד ב'חרדים 1', לחצו כאן]

האם 'תפרו' תיק לנתניהו?

'תפירת תיקים' או 'הטיית חקירות' (Tilting Investigations) היא אקט של שחיתות משטרתית, הקשור קשר אמיץ לתרבות השקר והחיפוי של שוטרים, ועיקרו, זניחת המטרה של חקירה: גילוי האמת, לטובת מטרות אחרות של המערכת: מטרות סטטיסטיות, השגת עוצמה, חיסול מתנגדים בתוך המערכת ומחוצה לה וכדומה. לצורך כך ניתן:

• משיכת חקירות לזמנים בלתי הגיוניים;
• במקביל, יצירת מה שמכונה, משפט ע"י המשטרה' בתקשורת כך שהאיש יורשע בדעת הקהל וברשתות החברתיות.
• האשמות פיקטיביות, ואף ביום ראיות לכאורה נגדו.
• יצירת תיקים שמטרתם אינה להתנהל, אלא ללחוץ ולסחוט נאשמים, כדי שיגיעו לעסקת טיעון: ניפוח תיקים, הטיית חקירות, פיצול אשמות לתיקים פליליים שונים, ניפוח עדי מפתח ועדי מדינה, ניפוח כתבי אישום וניפוח האשמות, באופן שיטיל על נאשם משא כספי בלתי אפשרי; שיאלצו להגיע לעסקת טיעון שבה יופלל.
• אם המשפט מגיע לדין, משיכתו תוך יצירת לחץ על הנאשם עד שייכנע לבסוף ויגיע לעסקה.

ניתן לעבור על הסעיפים הללו אחד אחד ולהשוות אותם עם מה שנחשף לעינינו במשפט נתניהו. מהר מאוד נגיע למסקנה שאיש במשטרה ובפרקליטות לא סבר, שהתיק הולך להתנהל. הוא נועד ליצור עומס כספי בלתי אפשרי על ראש הממשלה, שלטובת עתיד משפחתו יאלץ להתפשר, להגיע לעסקת טיעון ולפרוש.

אדגיש שוב: לא חקר האמת עומד לעיני החוקרים - לא רק בתיקי נתניהו - אלא מטרותיהם הם, ולצורך כך, כל האמצעים כשרים.

'כנופיית שלטון החוק' - ביטוי נולד...

'כנופיית שלטון החוק' הוא ביטוי שנטבע בעבר על ידי נשיא המדינה היום, ראובן ריבלין, לאחר סיכול מינויו לשר המשפטים. הוא מתאר אוליגרכיה עוצמתית במשרד המשטרה ובאגף החקירות במשטרה (המשולש:  היועץ המשפטי לממשלה - פרקליטות - אגף החקירות במשטרה), שפועלת בעיקר להגן על מעמדה ועל זכויות היתר שלה, דרך טרפוד מינויים של אנשים שעלולים לפגוע בכך.

היה זה שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, שטבע, בספרו הארנק והחרב (ראה תמונת הכריכה למטה משמאל), את הביטוי שיטת התיק הפתוח (תיק שחקירתו מתמשכת, כדי לשמש אמצעי סחיטה נגד נחקר):

הנה פרופ' דניאל פרידמן מסביר זאת בעצמו:

.

וכדאי גם לשמוע את עו"ד אביגדור פלדמן, שמכנה את הפרקליטות "כנופיה הפועלת בניגוד לחוק, בעבריינות ממסדית":

בדרך כלל משמשת הברית הבלתי קדושה בין הפרקליטות למשטרה, לסילוק מועמדים לא רצויים במשרדי המשטרה והמשפטים:

מקרה ראשון: סיכול מינויו של ראובן ריבלין לשר המשפטים

בחודש פברואר 2001, היה אריאל שרון אמור להציג את ממשלתו הראשונה, ובה אמור היה ח"כ רובי ריבלין לשמש כשר משפטים. ריבלין לא היה שייך לאוליגרכיה של מערכת אכיפת החוק, שתפסה את מינויו כבעייתי, כיוון שהייתה סכנה שייתן ידו לשינויים, שיגרמו לשינוי מאזן העוצמה במשרד המשפטים.

על התנגדות האליטה נרמז בהדלפה לעיתונאית, טובה צימוקי, מידיעות אחרונות. צימוקי פרסמה כי נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט ברק "מוטרד מאוד" ממינויו הצפוי של ריבלין. נכון, הוא אמנם ביחסים טובים עמו, אולם חברותו של ריבלין עם דוד אפל ודרור חטר-ישי מטרידה אותו...

על כך כתב עורך הדין יראון פסטינגר, במאמר שפרסם באתר החתרני "מחלקה ראשונה" (לא כל אמצעי תקשורת הסכים לפרסם...), ושכונה בשם "הורדת זקיף": פסטינגר כתב כי "די היה בידיעה זו על-מנת שמישהו בצמרת הפרקליטות ירגיש חובה לפעול ל"ביעור הנגע" (פסטינגר, 2004).

בעובדה, לפתע צצו "חשדות לפלילים", ובהם גיוס כספים עבור עמותת "שמע ישראל", המסייעת לנפגעי שמע. תוך 48 שעות, זומן ח"כ ריבלין למשטרה ונחקר תחת אזהרה, במשך 12 שעות!

פה הגענו לדפוס הפעולה המבצבץ החוצה מתוך האירועים: היועץ המשפטי הודיע לראש הממשלה המיועד כי נגד ריבלין נפתחה חקירה פלילית. כיוון שחקירה כזו היא מטבעה ארוכה וסבוכה ותיקח שבועות רבים אם לא חודשים, אין זה יאה, שנחקר ישמש בתפקיד שר המשפטים. ח"כ ריבלין הוסט מתיק המשפטים לתיק התקשורת, ולאחר מכן התמנה - למרות החשדות - ליושב ראש הכנסת (האדם השלישי בהיררכיה הממלכתית, המשמש גם ממלא מקום לנשיא המדינה). האם הדפוס מוכר לכם? אותו דפוס בדיוק ננקט בפרשת הירש!

כך נשארה העוצמה בידי האליטה, מבלי שהתקשורת (השבויה...) העמיקה לשאול, כיצד בכלל ניתן להביא פיזית חבר כנסת ולהחזיקו במתקן משטרתי לצורך "חקירה"; כיצד ניתן לחקור אותו, בין השאר, על אופן הצבעתו בכנסת בשורה של הצבעות - לב ליבו של ההליך הדמוקרטי -וכיצד ניתן להאזין, לתמלל ולהפיץ את שיחות טלפון שלו, גם אם שוחח עם אדם הנמצא תחת האזנה.

על כל מקשה פסטינגר (2004): האין כאן, לכל הפחות, הפרה ברוטלית של חוק חסינות הכנסת? האם אפשר להעלות על הדעת מצב דברים כזה, באיזו מדינה נאורה? בארה"ב, באירופה, במקום כלשהו?

רק באפריל 2004, לאחר ששלוש שנים נשפך דמו של ריבלין לשווא, ואין פוצה פה ומצפצף בתקשורת, הופיעה ידיעה בשולי החדשות כי היועץ המשפטי לממשלה סגר ללא אשמה, שורה של 'תיקים' כנגד יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין.

ריבלין עצמו, במר ליבו, במר ליבו על מה שנעשה לו, היה זה שטבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק"...

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מקרה שני: הרחקת רפאל איתן מהמשרד לביטחון הפנים

בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, היה רפאל איתן - שרץ עם הליכוד - מועמד ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, לתיק המשרד לביטחון הפנים.

מינוי רפול היה לצנינים במשטרה, כיוון שהיה ברור שמשמעותו שינויים פרסונליים של בכירים וכניסת אלופים לשעבר למשטרה. כשהובן שמינויו ודאי, נשלף מידע על חשד לעבירה פלילית: שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים.

עקב ההבהרות שקיבל שרון מהיועץ המשפטי לממשלה - על פתיחת חקירה פלילית - טורפד המינוי. רפאל איתן הועמד לדין. הוא אמנם זוכה מחוסר אשמה, אולם האיום מעל האליטה הוסר.

[בתמונה: רפאל איתן נבעט מהמשרד לביטחון הפנים... הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י shay aloni. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5].

מקרה שלישי: הרחקת פרופ' יעקב נאמן ממשרד המשפטים

ב-18 ביוני 1996 (באותה ממשלה ראשונה של אריאל שרון) מונה יעקב נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו. שעות ספורות קודם לכן הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע.

ביום כניסתו לתפקיד הודיע נאמן ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, על כוונתו להחליפו.

למחרת היום הודיע היועץ המשפטי לממשלה, בן יאיר, על פתיחת בדיקה משטרתית, בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.

ב-8 באוגוסט 1996 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון, כי החליט לפתוח בחקירת משטרה נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים.

כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירה) ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה. נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב. בית המשפט קבע כי אכן מסר בתצהירו פרטים בלתי נכונים ומטעים בשלבי חקירתו הפלילית, אך ציין כי התיקונים שביצע מאוחר יותר מעידים שהדבר נעשה ללא כוונה פלילית.

לנאמן ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר, שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידיו ובידי ראש הממשלה נתניהו. הוא הצביע על דפוס פעולה חוזר של הרחקת מועמדים שאינם נוחים למערכת.

[בתמונה: יעקב נאמן סולק ממשרד המשפטים... הצילום נוצר הועלה לויקיפדיה ע"י Oyoyoy. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0].

מקרה רביעית: סיכול מינויו של גל הירש

משמעות מינויו של הירש הייתה יכולה להיות שינוי דרמטי במבנה המשטרה ובדרכי פעילותה. מכאן, שגם חלוקת העוצמה בתוכה הייתה משתנה! המשמעות היא שהמנגנון ושליחיו ילחמו בכל כוחם במינוי.

תחילת הפרשה בכך, שאותרה בקשה ממשלת גאורגיה (הקומוניסטית שרודפת את המשטר הפרו אמריקני שקדם לה) לחיקור דין...

חיקור דין הוא בקשה של משטרה לחקור מישהו, לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות הקיים גם בישראל. משטרה אחת - מתוך 204 המדינות בעולם - שולחת בקשה באמצעות גורמים משפטיים ממשלתיים או דרך האינטרפול לחקור אדם או עניין. כשהעניין לא דחוף או בעל חשיבות רצינית, הבקשה נזרקת לארון בחדר החוקרים, עד שמישהו יואיל להסתכל עליה. לעתים נשלחות בקשות לחיקור דין בשל סיבות פוליטיות פנימיות. ולכן, משטרות לא מזדרזות לטפל. תמיד יש דברים דחופים יותר ועניינים שהפיקוד לוחץ לסיימם.

התייחסות רצינית לחיקור קיימת כאשר מגיעים חוקרים מהמדינה המבקשת, לאחר תיאום. כך קרה למשל בפרשת ה"אנלייזר" והפריצה לאתרי הפנטגון; או לחילופין, בפריצה ל"בנק מורגן" בארה"ב. כך נוהגת גם משטרת ישראל. באשר לכל היתר - עשרות בקשות מוגשות ומונחות בארונות, בכל המשטרות, כאבן שאין לה הופכין.

כשהתקיף פרקליטו של הירש והאשים את ראש אגף החקירות בניסיון לסיכול המינוי, יצא היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה ויינשטיין להגנתו, וטען כי מי שהעביר את המידע אליו לא הייתה המשטרה...

ובכן, אין היום מידע שמקורו בסוכנות זו או אחרת. הכל משותף! כך למשל, כל המידע על הנעשה בחברות ביטחוניות בחו"ל מחולק, על פי חוק ובלי קשר למקור המידע, לכל גופי האכיפה, כמו: הרשות לאיסור הלבנת הון, המשטרה, השב"כ, מס הכנסה וכדומה. החוק והפרקטיקה יוצרים עבודה משותפת בין גופי האכיפה: כולם מכירים את כולם; מתחלקים במידע ועובדים בשיתוף. כך שצריך להתייחס לטענה - שחומר מסוים הגיע מסוכנות כזו או אחרת - בעירבון מוגבל!

ברמת השיתוף הקיימת דרך גופי האכיפה, אין שום בעיה לגורם אכיפה אחד להסוות כוונות דרך שליחת מידע הלאה דרך גוף אכיפה אחר. כך למשל, יכולים גורמים במשטרה לדאוג שחומר מסוים יעבור ליועץ המשפטי דרך רשויות המס, פשוט על ידי כך שגורם משטרתי מבקש ממקבילו בארגון האחר להעביר את החומר.

בדומה לפרשת ראובן ריבלין, הודיע היועץ הודיע לראש הממשלה לשר לביטחון הפנים, שהחקירה תארך זמן רב. כתוצאה מכך, לא הייתה לשר ברירה, אלא לוותר על המינוי...

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

דפוס הפעולה חוזר גם במקרים של מועמדים בכירים פחות:

פסטינגר (2004) טוען כי אותו דפוס פעולה ננקט גם נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד דרור חטר-ישי, על-מנת לסלקו מחברותו בוועדה למינוי שופטים ולחסל את מעמדו הציבורי. גם מהלך זה הצליח. נגד חוטר ישי נפתחה חקירה פלילית, הוא הוצא מהוועדה, הועמד לדין, וזוכה לחלוטין מאשמה.

[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

נושאים להעשרה

• אסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט';
• אוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של פרופ' דניאל פרידמן: הארנק והחרב. המהפכה המשפטית ושברה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מקורות והעשרה 

• ארא"ל סג"ל (2019), "איפה אתם האנשים הטובים? האמון במערכת המשפט הולך ונגמר", 103FM.
• שר המשפטים לשעבר, פרופ' פרידמן: המערכת "תפרה" בעבר תיקים לפוליטיקאים שפעלו נגדה...
• תדמור ארז (2015), להחזיר את הויינשטיינים לגודלם הטבעי, מידה, 24/9/15.
• יראון פסטינגר (2004), הורדת זקיף, מחלקה ראשונה, 20/4/2004.
• ויקיפדיה: הערך "יעקב נאמן".
• ויקיפדיה: הערך "רפאל איתן".
• שירות גלובס (2016), עו"ד פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל", גלובס, 25/2/16.
• דיני נפשות (2016), דוקו 10, חלק ב'.
• שחר גינוסר (2016), "כך פעלו בכירים במשטרה נגד מינוי גל הירש", ידיעות אחרונות, 17/5/16. 
• טובה צימוקי, מורן אזולאי, אלכסנדרה לוקש, ניר (שוקו) כהן (2023), מנדלבליט מגיב על דברי אלשיך: "אינם משקפים את הליך קבלת ההחלטות, הוא לא היה המפכ"ל כשהוגש האישום", YNET, 28/6/23.

[בתמונה: לא חקר האמת עומד לעיני החוקרים אלא מטרותיהם הם, ולצורך כך, כל האמצעים כשרים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Aqua Mechanical לאתר flickr]