[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
לכאורה, לאסירים זכות לתנאי כליאה הולמים ולתנאים סבירים של מחיה; והמדינה ושלטונות בתי הסוהר אמורים לספק אותם (גולדברג, 2015, עמ' 125-124), אבל, המציאות מורכבת הרבה יותר. הפרמטר המשמעותי ביותר לבדיקת איכות תנאי הכליאה הוא סוגיית צפיפות האסירים (Population Density in State Prisons). ההיסטוריה של בתי הכלא מלמדת, שסוגייה זו עודנה אקוטית ומהווה בעיה אוניברסלית במרבית בתי הסוהר בעולם.
נטען כי הצפיפות מגבירה את סבלו של האסיר, מחלישה את תחושת הערך העצמי שלו ואינה מאפשרת מרחב לפרטיות מינימלית. בחלק גדול ממתקני הכליאה, בעיית הצפיפות מחריפה פי כמה את תנאי המחייה הקשים ממילא, ובכלל זה: תחושת החום והמחנק בתאים; תנאי היגיינה ותברואה ירודים; העדר הפרדה בין המקלחת לשירותים, כך שאסירים נאלצים להתקלח מעל המקום בו הם ואסירים אחרים עושים את צרכיהם; סדרי אכילה לא נאותים בתאים; מחסור במקומות לאחסון ציוד ועוד. לצפיפות השפעות שליליות על מצבו הגופני והנפשי של האסיר ועל יחסו לסביבתו, והיא עלולה לפגוע בסיכויי שיקומו של האסיר ולהגביר את הסיכון לביצוע חוזר של עבירות לאחר שחרורו ממאסר (הסינגוריה הציבורית, 2015, עמ' 20). יתרה מכך, קיים קשר ישיר בין צפיפות האסירים באגף כליאה, לאירועי האלימות בו (בן צבי וכרמל, 2013).
תקן שטח המחיה לאסיר במדינות מערביות נע בין 6 ל- 12 מ"ר ועומד בממוצע על 8.8 מ"ר לאסיר. אולם בישראל, הממוצע הארצי של שטח המחיה עומד על 3 מ"ר בלבד, וברוב תאי הכליאה, יש יותר מ-4 אסירים ובחלק מהתאים שוהים מ-8 אסירים
משמעות הצפיפות הזו היא, שאסירים עדיין ישנים על רצפת הכלא, תנאי התברואה שמספקים להם ירודים ושטח המחיה לאסיר אינו עומד בתקן המקובל.
כאשר עולה צפיפות האסירים בישראל באופן משמעותי, מתחילים מטבע הדברים לחצים להקטין את כמות האסירים ו/או הביא לשחרור אסירים באמצעים מנהליים:
- ביולי 2015 פורסם דו"ח מאת הסנגוריה הציבורית לגבי תנאי המעצר והמאסר במתקני שב"ס בשנים 2014-1013. הדו"ח מסכם את הממצאים העיקריים העולים מ-38 דוחות הביקורת שערכו אנשי הסניגוריה הציבורית ב- 27 מתקני כליאה שבאחריות שירות בתי הסוהר. לטענת כותבי הדו"ח, בעיית הצפיפות במתקני הכליאה אינה זוכה ליחס המערכתי והרב מימדי הנדרש, הן במישור הביצועי והן במישור החקיקה והמדיניות. עוד נטען, כי ללא שינוי תודעתי ונכונות לנקוט בצעדים מערכתיים, שיעורי הצפיפות במתקני הכליאה לא ישתנו באופן מהותי בעשורים הקרובים (הסינגוריה הציבורית, 2015, עמ' 20).
- בנוסף, האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן ורופאים לזכויות אדם, הגישו עתירה לבג"ץ בעניין הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר בישראל, אשר עודנה תלויה ועומדת בעת כתיבת שורות אלה בדצמבר 2015 (הסינגוריה הציבורית, 2015, עמ' 20-19; בג"ץ 1892/14).
דו"ח הסנגוריה הציבורית מצטט את נתוני שב"ס מהשנים האחרונות, לפיו הממוצע הארצי של שטח המחייה לאסיר עומד על כ- 3 מ"ר בלבד. בכל הנוגע לתנאי הצפיפות במתקני הכליאה, לא חל שיפור משמעותי לעומת המצב ששרר לפני כעשור, ו/או לעומת זה ששרר בתחילת שנות ה-90. שטח המחייה הממוצע לאסיר אינו מתקרב אפילו לסטנדרט הצנוע אשר נקבע בסעיף 2(ח) לתקנות בתי הסוהר ובסעיף 3(ה)(3) לתקנות המעצרים. לגבי מתקני כליאה חדשים, העומד על שטח מחייה מינימאלי של 4.5 מ"ר לאסיר, כולל שטח השירותים והמקלחת בתא, ככל שישנם. שטח המחייה הממוצע לאסיר במתקני הכליאה בישראל נמצא הרחק מהסטנדרט המקובל במדינות מערביות, אשר נע בין 6 ל- 12 מ"ר, ובממוצע עומד על כ-8.8 מ"ר לאסיר (הסינגוריה הציבורית, 2015, עמ' 19).
בעיית הצפיפות במתקני הכליאה ניכרת לא רק בשטח המחייה הממוצע לאסיר, אלא גם במספר האסירים השוהים בכל תא. ברוב המכריע של תאי הכליאה ישנם יותר מ- 4 אסירים, ובחלק גדול מהתאים שוהים יותר מ- 8 אסירים. זאת, על אף שסעיף 2(ז) לתקנות בתי הסוהר וסעיף 3(ה)(2) לתקנות המעצרים קובעים כאמת מידה ראויה, כי בכל תא לא יהיו יותר מ- 4 מיטות לכלואים. ראוי לציין כי סעיף 8(ב) לתקנות בתי הסוהר וסעיף 3(ה) לתקנות המעצרים קובעים כי הוראות התקנות יחולו רק על מקומות מאסר ומעצר שתכנון בנייתם החל לאחר יום כניסתם לתוקף של התקנות. כלומר, הוראות התקנות שעוסקות במספר המיטות המקסימאלי בתא, ובשטח הממוצע המינימאלי לכלוא בתא, אינן חלות על חלק ממתקני הכליאה הישנים. יחד עם זאת, התקנות קובעות כי הסטנדרט הקבוע בהן יחול במידת האפשר על תכנון השיפוץ של תאים קיימים.
גם בשב"ס עצמו נעשים מאמצים, מעל ומתחת לשולחן, על מנת להקל על העומס והלחצים במתקני הכליאה. על רקע זה ניתן, למשל, להסביר אירועים שונים בהיסטוריה של שב"ס, שבהם הוצאו אסירים בעייתיים לחופשה:
- פרשת האסירים שלא חזרו מחופשה, שעלתה לסדר היום הציבורי במארס 2002: בחודש זה התפרסם דוח מבקר המשרד לביטחון הפנים בנושא "אי חזרתם של אסירים מחופשתם". על פי הדוח, כי 66 אסירים, שיצאו לחופשה, בין השנים 2001-2000, לא שבו לבתי הכלא עד סוף 2001. מתוכם, שבעה הורשעו ברצח, אחד בהריגה, שלושה בניסיון לרצח ושניים במעשי אינוס. בתוך קבוצת האסירים הזו היו גם אסירים, המסוכנים לציבור, כמו האנס הסדרתי מהדרום, מאיר אסור. בדיקת הנושא גילתה היעדר תיאום בין משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, שניסו כל העת להטיל את האחריות זה על זה. מסתבר, כי שירות בתי הסוהר אישר חופשה לאסירים, שכבר ברחו בעבר מן הכלא, וכי אסירים הוצאו לחופשה, לאחר שוועדת השחרורים דחתה את בקשתם לשחרור מוקדם, בנימוק שהם מסוכנים. בתי הכלא לא הודיעו בזמן על אסירים שלא שבו מחופשה. הם לא שלחו התרעות לתחנות המשטרה, כנדרש על פי חוק, או לחילופין, שלחו אותן לתחנות משטרה לא רלוונטיות. הם אף לא הגישו תלונה במשטרה. המשטרה, מצידה, לא קיימה את הנוהל, המחייב אותה לכלול את פרטיהם של אסירי עולם ברשימת ביקורת הגבולות. כך קרה, שאסיר אלים, שנאשם באונס כפול ובעבירות של אלימות במשפחה, הפגין אלימות קשה בכלא ולא שיתף פעולה עם העובדים הסוציאליים, שדנו בעניינו, יצא לחופשה קצרה, נעלם, ואף הצליח להימלט מן הארץ.
- מקרה בעייתי דומה היה פרשת הסתרת המידע בדיון לשחרור יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצווייג. באוקטובר 2002 הסתבר, כי שירות בתי הסוהר העלים מפרקליטות המדינה ומבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כוועדת שחרורים, מידע, על פיו נכשל יונה אברושמי בבדיקת סמים שגרתית, שבועיים לפני הדיון, שבו הוחלט לשחררו, וכי הוא ממשיך להשתמש בסמים קשים. עוד הסתבר, כי התנהגותו של אברושמי במהלך תקופת מאסרו הייתה שלילית, ונרשמו לו עבירות משמעת רבות. למשל, ב- 16 ביולי 1992, לאחר שריצה יותר משמונה שנות מאסר, דקר אברושמי בדוקרן שני סוהרים. בערעורה השלישי של הפרקליטות על החלטת וועדת השחרורים, הודה שירות בתי הסוהר, כי טעה בשיקול הדעת, כשלא העביר את ממצאי בדיקת הסמים. בעקבות זאת, נענש אברושמי, כנהוג במקרים דומים: הוא הוצא מההוסטל, שבו שהה במסגרת השיקום, יציאותיו היומיומיות לעבודה הופסקו, וחופשותיו השבועיות נשללו ממנו.
על מנת להבטיח את זכויות האסירים מוסד בישראל הכלי הקרוי תקן כליאה, שמשמעותו היא, מספר המקסימום של אסירים שמותר לשירות בתי הסוהר להחזיק, ושמערכת הכליאה מסוגלת להכיל, ושאינה יכולה לחרוג ממנו.
ההתמודדות עם הצפיפות
קיימות דרכים שונות שבהן מדינות מנסות להתמודד עם בעיית הצפיפות:
- 'מדיניות האפס': משמע, לא לעשות מאומה בעצם, למעט פעולות 'קוסמטיות' שטחיות, שאין בהן כדי לשנות את המצב הקיים מן היסוד: "אם חיינו עם המצב הזה עד כה, לא יקרה אסון אם 'נמשוך' ככה, עד שישתפר המצב הכלכלי"... בדרך כלל, מאמצות את המדיניות הזו מדינות, שחוסנן הכלכלי אינו מאפשר להן להשקיע משאבים שאינם תורמים להעלאת התוצר הגולמי הלאומי, או להקטנת הפער במאזן התשלומים. הוצאות על טיפול בצפיפות אסירים גם אינן מביאות תועלת פוליטית מידית, כי לאסירים אין כוח פוליטי. הבעיה בגישה הזו שהחיים דינאמיים, ומאומה לא יוותר כמות שהוא, והמציאות עלולה לטפוח על פני המדינאים, אם בשל הפרות סדר בהיקף גדול ואם במצבים שבהם ידרשו בבת אחת מקומות כליאה רבים. לדוגמה: למשל, בתקופות של עליה בפשיעה, כאשר התקשורת והפוליטיקאים נוטים לדרוש החמרה בענישה כדי לזכות באהדת הציבור. הם אינם מתחשבים בהשפעת צעדים אלה על יכולת הקליטה של בתי הסוהר, והעלויות למשלם המסים (שוהם, גבריאל, קאבאליון, & תומר, 2009, עמ' 236).
- מדיניות של וויסות אסירים: יצירת מנגנונים שיווסתו את כמות האסירים בהתאם לכמות המיטות בבתי הסוהר. כך למשל נהוגה בישראל שיטה של 'תקני כליאה'. משמע, מספר המקסימום של אסירים שמותר לשירות בתי הסוהר להחזיק, ושמערכת הכליאה מסוגלת להכיל, ושאינה יכולה לחרוג ממנו. , לפי סעיף 68ב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, רשאי השר לביטחון הפנים, בכפוף לאישור אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לשנות את תקן הכליאה. מכאן שתקן הכליאה במערך הכליאה של שרות בתי הסוהר נקבע כל שנה על ידי ועדת הפנים של הכנסת, לאחר מכן מוציא השר לבט"פ צו עם קביעת התקן לשנה אחת. כך לדוגמה שוחררו בשחרור מנהלי כ- 3,000 אסירים ב- 2016, כתוצאה מהקטנת תקן הכליאה (ברוכמן, 2015). שיטה דומה פועלת במישיגן, שם פועלת ועדה שמפקחת על התפוסה בבתי הסוהר. כאשר התפוסה עוברת את המקסימום שנקבע, עליה לדווח למושל המדינה, והוא מצדו מורה לוועדת השחרורים להגביר את קצב השחרורים המוקדמים עד שבית הסוהר חוזר לתפוסתו המותרת.
שיטה אחרת הקיימת מזה שנים בחלק מהמדינות היא של מה שמכונה, 'מאסר גמיש' (Indeterminate Sentence): על פי מודל מאסר זה, גוזר בית המשפט על העבריין טווח ענישה, הכולל תקופת מאסר מזערית ותקופה מרבית לריצוי העונש. אך עונש המאסר בפועל נקבע בהתאם לשיקולים טיפוליים ושיקומיים ששוקלת וועדת השחרורים. הוועדה – המורכבת מאנשי טיפול ונציגי הכלא – מחליטה על מועד השחרור בהתאם להערכתה את מידת השתלבותו של האסיר במסגרות טיפוליות, את התועלת שהפיק מהליכי השיקום ואת רמת המסוכנות שלו כלפי החברה (לרנאו, 2016, עמ' 253) (שוהם, גבריאל, קאבאליון, & תומר, 2009, עמ' 237).
- מדיניות של הפרטת בתי סוהר: בשל מכשול התקציב והעלות הגבוהה של בניית בית סוהר (בארצות הברית נאמדת עלותו של כל מקום לאסיר בסכום של 50 עד 75 אלף דולרים. הערכות קיצוניות יותר קובעות סכומים שבין 25 ל- 125 אלף דולרים. פירוש הדבר, שמחיר הקמתו של בית סוהר ל-400 אסירים נעה בין 10 ל-50 מיליון דולרים ועוד לא נגענו בעלויות ההפעלה... זוהי מעמסה כבדה גם על תקציבה של מדינה עשירה. לכן, מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת החלו – בווריאציות שונות – להפריט את הבניה וההפעלה של בתי הסוהר (ראו פרק נפרד בסוגיה זו) (שוהם, גבריאל, קאבאליון, & תומר, 2009, עמ' 238-237).
- הגדלת מרחב המחייה האפקטיבי: מחקרים מלמדים, שצפיפות לכשעצמה אינה מביאה להפרות סדר ומשמעת ואלימות אלא, מרחב המחייה האפקטיבי . על כן, ניתן להפיג לחצים דרך הגדלת זמן השהייה מחוץ לתא ומרחב התנועה מחוץ לאגף במשך היום. זה מאפשר למנהלי בתי סוהר 'לשחרר לחצים' ולהפחית את כמות האירועים בבתי הסוהר – בהם קיימת צפיפות – באמצעות יוזמות בתחום התעסוקה, החינוך ופעולות הפגה (בן צבי & כרמל, 2013).
- הגדלת הפעילות ההפגתית: מנהל בית סוהר יכול לתת לאסירים הקלות בתנאים, באמצעות הרחבת מקומות תעסוקה, פעילות הפגתית, פעילות חינוכית – השכלתית ותחליפים אחרים, אולם 'אין ארוחות חינם' והקלת הלחצים מלווה גם בנטילת סיכונים רבים (גולדברג, 2015, עמ' 125-124).
מקורות והעשרה
- תג"ד דבי שגיא על צפיפות אסירים (החל מהדקה 6:31):
- בן צבי קתרין, כרמל תומר (2013), צפיפות בבתי הסוהר ואלימות אסירים, אתר שירות בתי הסוהר.
- אתר הכנסת (2015), ועדת הפנים הורידה לבקשת היו"ר אמסלם את תקן הכליאה. המשמעות: יותר אסירים יוכלו להשתחרר שחרור מנהלי, 24/11/15.
- אבי ברוכמן (2015), המאבק על תקני הכליאה בישראל.
- הסינגוריה הציבורית. (2015). תנאי המעצר והמאסר במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר בשנים 2014-2013. ירושלים: מדינת ישראל, משרד המשפטים, הסינגוריה הציבורית. אוחזר ב- 2 דצמבר 2015.
- בג"ץ 1892/14. האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח'.
- חגית לרנאו (2018), מהו שטח המחיה המינימלי, שמדינה מחויבת להקצות לאסיר?, ייצור ידע, 9/1/18.
