[צילום: משטרת ישראל]
רפי פלד היה המפכ"ל ה- 11 של משטרת ישראל (מה-1 באפריל 1993 עד ה- 30 באפריל 1994), ואחד המוכשרים והמבטיחים שהתמנו לתפקיד זה, אולם, אולם דווקא הוא הסתבך שוב ושוב באירועים מביכים... כהונתו הסתיימה כעבור שנה אחת בלבד.
ביומו הראשון בתפקיד קיים פלד כנס קצינים גדול בתאטרון ירושלים ובו חולקה חוברת המנתחת את מצב המשטרה. פלד קבע כי מבנה המשטרה דומה למשולש הפוך (אינפלציה של קצינים ואינפלציה של דרגות) – שכבה דקה בשטח ושלוש רמות מטה, שיצרו דינמיקה של תנועת קצינים השואפים לצאת מן השטח אל המטות, ושאיפה להגיע למקומות שם מצויות הדרגות הגבוהות ותנאי השירות. התוצאה היא שטח "חלש" וקשרי גומלין בעייתיים בינו לבין המחלקות המקצועיות שאמונות על חידוש מתמיד של תהליכי העבודה. יחד עם זאת, למרות הציפייה המתחייבת לרפורמה, לא ננקט שום צעד בשנתו של פלד למפכל שניסה התמודד עם הקביעות הללו.
מספר הסתבכויות היו לפלד בשנתו הקצרה כמפכ"ל. אחת מהן - פרשת הג'קוזי - הפכה לקוריוז שנכנס לעד לרפרטואר הישראלי, כסמל לבעייתיות שבהתנהלות בכירי המשטרה...
פרשת הג'קוזי
בסוף שנת 1993 קיים המפכ"ל פלד יום גיבוש לסגל הפיקוד הבכיר שלו במלון מוריה פלאזה בטבריה. במסגרת האירוח, דאז מנכ"ל מלונות מוריה לצילום יח"צני (שעשה שימוש בקצינים למטרות פרסום של רשת המלונות) ומביך מאוד לכל הצדדים המעורבים, במהלכו משתכשכים הקצינים הבכירים בג'קוזי בבית המלון, ומניפים כוסות שמפניה. הוא פרסם את התמונה כאקט יחצני, וגרם לסערה ציבורית
בעקבות הסערה, פוטר מנכ"ל מלונות מוריה, אבל הסיפור נכנס לעולם לזיכרון הקולקטיבי הישראלי, הפך את הג'קוזי למושג, וקישר אליו לעד את שמו של פלד. המלון אגב, סרב לפרסם את התעריף ששולם על ידי המשטרה לאותו יום גיבוש:
[בתמונה: קציני המשטרה בג'קוזי בטבריה. התמונה פורסמה כאקט יחצני על ידי מלונות מוריה. צילם אותה הצלם-האמן ליאון מינסטר]
פרשת ההנחה במלון פלאזה באילת: כדור השלג צובר תאוצה...
בדצמבר 1993 חשפו העיתונאים מוטי גילת ומלי קמפנר בידיעות אחרונות, כי המפכ"ל פלד קיבל הנחה, המהווה למעשה טובת הנאה, בעת ששהה במלונות מוריה פלאזה באילת ובים-המלח, בהיקף מצטבר של יותר מ - 6000 ש"ח.
תחילתה של הפרשה בהדלפה - של אנשי משטרה - שבמהלך אירוע באילת, שבו שהה פלד יחד עם אנשי הצמרת הביטחונית הישראלית, ובתוכה, ראש השב"כ דאז, המיועד לרמטכ"ל דאז ואחרים, קיבל הנחות משמעותיות (ביחד עם האחרים). התקשורת, מסיבותיה, הבליטה את חלקו של פלד וטשטשה את האחרים. פלד עצמו לא הזכיר זאת מעולם, והתמודד עם הבעיה בעצמו
כתבתם של מוטי גילת ומלי קמפנר פתחה מחול שדים, שבעיצומו, הסתבר, כי נגד המפכ"ל פלד הצטברו, בשנת כהונתו, מספר חשדות להתנהגות לא ראויה ולעבירות, לכאורה, של שוחד, מרמה והפרת אמונים. בין העבירות האלה ניתן למנות את החשדות הבאים:
- שקבלן טברייני העמיד לרשות המפכ"ל, חינם אין כסף, את החוף הפרטי שלו למסיבת בת המצווה של בתו;
- שאיש עסקים פרטי ארגן לפלד, בהיותו מפקד המחוז הדרומי, טיול לניגריה, שבוטל, ברגע האחרון בהוראת המפכ"ל, דאז, יעקב טרנר, עם היוודע זהות מארגן הנסיעה;
- שפלד לא שילם תמורת כרטיסי כניסה במשחקי הפועל ירושלים;
- שפלד רכש מכשיר טלוויזיה ממשתף פעולה ערבי, בהנחה של 500 ₪.
במחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (מח"ש) נתקבלו שלוש תלונות בנושא זה. התלונה הראשונה הוגשה על ידי העיתונאי, מרדכי גילת, ולאחריו באו תלונותיהם של חבר הכנסת זנדברג, ומר רפי כהן. על יסוד תלונות אלה החלה המחלקה לחקירות שוטרים בחקירותיה. החקירות התמקדו סביב שלושה נושאים: רכישת טלויזיה בהנחה ניכרת; חגיגת בת המצוה של בתו של המפכ"ל על חוף פרטי בכנרת ללא תשלום; והנחות באירוח במלונות מוריה פלאזה באילת ובים המלח. נושאים אחרים שהועלו: טענות בדבר סיור לאפריקה, במימון אדם פרטי, אחר, קבלת שירות עיסוי ללא תשלום וקבלת מנוי למשחקי כדורסל ללא תשלום, לא נבדקו .
החומר הועבר לבדיקת היועץ המשפטי למשלה דאז, מיכאל בן יאיר, אשר קבע, "כי הטענות בנושאים אלה קלושות ובלתי בדוקות, גם לפי גרסתו של גילת, ונראה שהן בגדר רכילות חסרת ממשות וחסרת משמעות (בג"ץ 7074/93). חוות הדעת של בן יאיר הייתה, כי התנהגות המפכ"ל אמנם פגומה, אך אין להדיחו בגינה. הוא הגדיר את המקרה "התנהגות לא ראויה, שאינה מגיעה לכדי עבירת משמעת" (כלומר, עבירה אתית) מסקנתו הייתה, כי קבלת ההנחות אינה מבססת אחריות פלילית בדבר קבלת שוחד או הפרת אמונים, וכי אין תחולה, במקרה זה, לחוק שירות הציבור (מתנות) התש"ם, 1979.
אשר למישור המשמעתי, קבע היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מקום למיצוי ההליך המשמעתי. עם זאת, יש מקום להעיר למפקח הכללי בקשר לקבלת ההנחות באירוח. הוא הנחה את שר המשטרה להעיר למפקח הכללי תוך שציין, כי מן המפכ"ל ניתן היה לצפות לגילוי רגישות יתר בכל הקשור לקבלת ההנחות, אף שאין הן קש רו ות למילוי תפקידו: הכלל הוא, שקבלת טובות הנאה על ידי עובדי ציבור, גם אם אינה מגיעה כדי עבירה פלילית, מצביעה על התנהגות בלתי ראויה, שיש לשרשה... מאחר שהתנהגותו של המפכ"ל בפרשה זו אינה צריכה להשפיע על המשך שירותו במשטרה, ומאחר שממילא הוסב נזק לשמו הטוב של המפכ"ל, בכך שפרסומים עיתונאיים מסוימים קשרו את התנהגותו, בצורה בלתי אחראית, להתנהגות עבריינית, שלא נמצאה ככזו, אני סבור, שאין לנהוג בו במידת החומרה. עם זאת, מאחר שהמפכ"ל עצמו סבר, בתום האירוח האחרון, שהמחיר שנדרש ממנו היה בלתי סביר, ומאחר שניתן היה לצפות שיגלה רגישות לכך גם בפעמים האחרות, אני סבור, שעל השר הממונה להעיר למפכ"ל בקשר לקבלת ההנחות באירוח (בג"ץ 7074/93).
בעקבות החלטת היועץ המשפטי לסגור את תיק החקירה, הוגשו ארבע עתירות לבג"ץ, שדרשו להעמיד את המפכ"ל לדין פלילי בגין קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים או לחלופין, להעמידו לדין על פי חוק שירות הציבור, האוסר קבלת מתנות. במרכז העתירות הללו עמדה השאלה, האם המסקנות, אליהן הגיע היועץ המשפטי לממשלה ובעקבותיו, שר המשטרה, מבוססות בדין (בג"ץ 7074/93).
בג"ץ (השופטים ברק, גולדברג ומצא) ניתח את המסגרת הנורמטיבית של המקרה בארבעה ממדים עיקריים:
- ההיבט הפלילי של עבירת השוחד.
- ההיבט הפלילי של הפרת האמונים.
- ההיבט הפלילי, הקשור לחוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם, 1979.
- ההיבט המשמעתי.
באשר להיבט הפלילי של עבירת השוחד, קבע בג"ץ, כי אמונתו של היועץ המשפטי בהיעדרה של מחשבה פלילית אצל המפכ"ל אינה שרירותית. היא מבוססת על חקירות המחלקה לחקירות שוטרים ועל התרשמותו (האישית) של היועץ המשפטי לממשלה. מטעם זה. "אין יסוד להתערבותנו בקביעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מקום להגשת אישום נגד המפכ"ל בעבירת שוחד" (בג"ץ 7074/93).
באשר להיבט הפלילי של הפרת האמונים, קבע בג"ץ, כי בעבירה של הפרת אמונים, נדרש, כי הנאשם יהיה מודע "לרכיבים העובדתיים" של העבירה. אולם, היועץ קבע, כי "ניתן לקבוע, במידה רבה של ודאות, שכאשר המשיב (המפכ"ל פלד) קיבל את ההנחות במחירי האירוח, הוא לא ידע, ולא היה עליו לדעת, שההנחות ניתנו לו, 'באשר הוא עובד ציבור' או בקשר לתפקידו כעובד ציבור ."די בכך, קבע בג"ץ, כדי לבסס את מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מקום לאישום בדבר הפרת אמונים (בג"ץ 7074/93).
באשר להיבט הפלילי הקשור לחוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם 1979, מציין בג"ץ כי היועץ המשפטי, בן יאיר, מסביר את אי תחולתו של חוק שירות הציבור (מתנות) בכך, שלדעתו לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין ההנחות שניתנו למפכ"ל לבין תפקידו.
כן מציין היועץ המשפטי, כי חוק שירות הציבור (מתנות) מיושם, הלכה למעשה, על מתנות חפציות. לדעתו, הוראותיו של החוק ישימות על "ההיבטים הקנייניים של מתנות חפציות, שאותן ניתן להפוך לקניין המדינה, או לתת אישור לקבלתן בידי מקבלי המתנות". על כן, אין לראות בהנחות שקיבל המפכ"ל מתנה, כמשמעותה בחוק שירות הציבור (מתנות). בג"ץ קבע, כי קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי המפכ"ל לא ידע "שההנחות ניתנו לו באשר הוא עובד הציבור, מהווה ממצא עובדתי, אשר היועץ המשפטי לממשלה מצא לו עיגון בחומר הראיות. על בסיס ממצא זה יש לקבוע, כי על יסוד התשתית העובדתית, כפי שעולה מכתב התשובה, אין יסוד, ולו לכאורה, לאישום פלילי כנגד המפכ"ל על פי חוק המתנות, בכל הנוגע להנחות באירוח.
באשר להיבט המשמעתי, מנתח בג"ץ שלושה מקרים:
- מקרה המסיבה בטבריה;
- פרשת האירוח במלונות;
- את המקרה המפורסם, שבו, מערכת יחסי הציבור של מלון מוריה פלאזה, צילמה את המפכ"ל עם ניצבי המשטרה, כשהם משתכשכים בג'קוזי ומניפים כוסות שמפניה.
במקרה טבריה קבע בג"ץ, כי "סימני השאלה הרבים מונעים מאתנו כל מסקנה בנושא טבריה. אין מנוס איפוא, מהחזרת הענין ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת שייתן דעתו מחדש להיבט המשמעתי בעניין זה".
בפרשות האירוח קבע בג"ץ כך: "נראה לי אפוא, כי בכל הנוגע לשאלות אלה - הסובבות סביב הבעיה אם הנחה דומה הייתה ניתנת למי שאינו עובד ציבור - אין בסיכום ובכתב התשובה ממצאים עובדתיים. בלעדיהם, אין כל אפשרות לנקוט עמדה באשר לדין המשמעתי".
בפרשת הג'קוזי במלון פלאזה מוריה בטבריה קבע בג"ץ כי אין בפרשה זו כדי לגבש עבירת משמעת, שעניינה קבלת טובת הנאה, אשר בתמורה לה מנוצל מעמדו של המפכ"ל כשוטר לצורכי פרסומת של הנותן... נדרשת מודעות של המפכ"ל לנסיבות הצילום או התרשלות בחוסר מודעתו - האם נתקיימו נסיבות אלה? האם היה המפכ"ל מודע לכך שהוא מקבל שמפניה לג'קוזי לשם צילום פרסומת? האם נחקר המפכ"ל על כך, ומה היתה גרסתו? ... ואפילו לא היה המפכ"ל מודע לכך, האם לא היה אמור המפכ"ל, כשוטר סביר, להיות מודע לכך? לשם כך יש לעמוד על נסיבות האירוע והשתלשלות הדברים... כל אלה אינם מצויים בסיכום ובכתב התשובה. הדבר מונע מאתנו מלנקוט עמדה בענין זה. אין זה ראוי שנחליט בענין, בטרם ניתנה למפכ"ל ההזדמנות להציג את גרסתו שלו, ובטרם הביע היועץ המשפטי את עמדתו שלו. ובג"ץ מסכם באמרו כך : נראה לנו כי התשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אינה מאפשרת לו להגיע למסקנה בתחום המשמעתי, וממילא, אינה מאפשרת לבית המשפט לבחון את החלטת היועץ המשפטי לממשלה בהיבטה המשמעתי. אין מנוס, אפוא, במסגרת העילות המקובלות להתערבות בשיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה, מהחזרת העניין, נשוא העתירות, לחקירה ועיון מחודשים על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בנסיבות אלה, אין גם מקום לסעדים המבוקשים כנגד שר המשטרה, שכן הלה צריך לפעול על בסיס תשתית עובדתית, שהיא רלוונטית להחלטתו.
התוצאה היא איפוא זו: אנו דוחים העתירות, עד כמה שהן מכוונות כנגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד את המפכ"ל לדין פלילי (בגין שוחד, הפרת אמונים וחוק המתנות). כמו כן אנו דוחים העתירות, עד כמה שהן מכוונות כנגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא הטלויזיה, בנושא הסיור לאפריקה ובנושא הנחות למשחקי כדור סל. כן אנו דוחים את העתירות, עד כמה שהן מכוונות כנגד שר המשטרה וראש אגף כוח אדם במטה הארצי של משטרת ישראל. אנו מקבלים את העתירות, עד כמה שהן מכוונות כנגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד את המפכ"ל לדין משמעתי, בנושא טבריה ובנושא האירוח. אנו מחזירים שני נושאים אלה (טבריה, הנחות באירוח) ליועץ המשפטי לממשלה. מטרתה של ההחזרה היא השלמת החקירה, קביעת התשתית העובדתית, והסקת מסקנות בכל הנוגע להיבטים המשמעתיים של התנהגות המפכ"ל בנושאים אלה. במסגרת העיון מחדש ייבחנו גם הבעיות המתעוררות מהצורך - אם יימצא צורך כזה - להעמיד מפקח כללי לדין משמעתי . והשופטים, בסוף דברם, אינם חוסכים את דעתם לגבי התנהגותו של פלד:
קציני משטרה בכירים צריכים לשמש דוגמה לפיקודיהם. חובה זו להקפיד על קטנה כגדולה מגיעה לשיאה כאשר הטענה הינה כי המפקח הכללי של המשטרה קיבל טובת הנאה אסורה. המפכ"ל צריך להקרין מופת לכלל השוטרים. הוא צריך להיות בעל סמכות מוסרית ואישית לשכנע, להנהיג ולצוות. מפכ"ל המקבל טובות הנאה אסורות יתקשה לדרוש ולאכוף איסור על קבלת טובות הנאה מהכפופים לו. את שהוא חילל יקשה עליו לדרוש מפיקודיו לקדש (בג"ץ 7074/93).
בג"ץ "החזיר את הכדור" ליועץ המשפטי לממשלה, והורה לו להמשיך את החקירה בענייניו המשמעתיים של המפכ"ל (וביניהם, נושאים שלא מוצו, ושיכולים היו, תאורטית, לגרום, בעתיד, להעמדתו לדין של פלד). פלד בחר, מסיבותיו, להתפטר, אולם ניתן לו תפקיד נחשק אחר, בתחום שונה - מנכ"ל חברת החשמל.
ד"ר אבי ברוכמן:
פיני יקירי צריך לעדכן את החומר על רפי פלד בתחום ועדת החקירה בראשות שמגר שבחנה את הרצח במערת המכפלה בתקופתו כמפכ"ל.
היועמש דאז יוסי סידבון עבד קשה ומאד יצירתי על מנת להוציאו מהסיפור.
נ.ב כתוצר המקרה והוועדה הוקם מחוז ש"י.