[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Robert-Jan Spijkerman לאתר flickr]
לפוליטיקה במדינה – המניעה את עמדותיהם של מחוקקים ואנשי ממשל – קשר ישיר למתרחש בתוך שב"ס ולאתגרים שבפניהם הוא ניצב. השפעה פוליטית זו מתעצמת בשל היעדר תפיסת תפקיד מגובשת בשב"ס. הניסיון במדינות שונות מלמד כי העדר אידיאולוגיה חברתית ברורה בהקשר של בתי הסוהר משפיעה על ניהולם ומביאה להתערבות של פקידים בכירים באדמיניסטרציה של המדינה בניהול בתי הסוהר (גולדברג, 2015, עמ' 22) (Barker, 2006; Rogan, 2011).
לא תמיד השפעה כזו היא עניינית. כך למשל, אינטרס מובהק של פוליטיקאים בעולם כולו הוא 'שקט' בבתי הסוהר, ומניעת בריחות, בעיקר כדי לשמור על מעמדם אצל הבוחר הפוטנציאלי ו/או במפלגת האם שלהם (גולדברג, 2015, עמ' 22) (Coyle, 2002).
תחומי ההשפעה העיקריים של הפוליטיקה על שב"ס הם:
- מינוי הנציב: זוהי ההשפעה הדרמטית והישירה ביותר על שב"ס הרחבה בתחום זה ראו בתת הפרק הנפרד בהמשך, לגבי הסוגיה של מינוי נציב מתוך או מחוץ לשורות הארגון).
- מדיניות הענישה: מדיניות ענישה מחמירה מביאה לכליאה של אנשים רבים יותר, ולהגברת הצפיפות בכלא, שמובילה לצורך להתמודד אירועים שליליים רבים יותר בבתי הכלא, ובכך משפיעה על דרך ניהולם (גולדברג, 2015, עמ' 22) (Coyle, 2002).
- חקיקה, תקנות, נהלים והחלטות מיניסטריאליות – לטובת שב"ס או לרעתו – מונחתים על שב"ס מלמעלה, ומחייבים אותו לשנות לעתים את אופן תפקודו.
- המדיניות כלפי אסירים ביטחוניים: דוגמא טובה לכך היא תגובתם של חלק מהמחוקקים לשביתת רעב המונית של אסירים ביטחוניים בבתי הסוהר בשנת 2014, שבאה במטרה להשפיע על המדינה להימנע ממעצרים מנהלים. הם ניסו לתקן את פקודת בתי הסוהר בישראל שתאפשר הזנה בכפיה של אסירים שובתי רעב כדי למנוע את מותם. מהלך זה בכנסת ישראל עורר דיון ציבורי, ערכי, מוסרי אשר הוקפא בעיקר בשל הפסקת האסירים הביטחוניים את השביתה (גולדברג, 2015, עמ' 23-22).
- קביעת תנאי העבודה: הממשלה משפיעה על תנאי עבודה של סגל בית הסוהר, על אפשרויות ההתאגדות ועל שינויים במדיניות כלפי בתי הסוהר. תנאי השכר של אנשי הסגל בכלא משפיעים על איכותו, ועל יכולת העמידה שלו אל מול פיתויים ומניפולציות של האסירים (גולדברג, 2015, עמ' 23) (Coyle, 2002).
- דאגה לאסירים "אנשי שלומנו": כך למשל, בשנת 2000, נשלח למאסר השר, לשעבר, אריה דרעי ממפלגת ש"ס, אשר הורשע בקבלת שוחד והפרת אמונים. קואליציה חזקה וכוחות פוליטיים הביאו, במהלך מאסרו, לחוקק חוק שנקרא "חוק דרעי", שקבע שיש לשחרר אסירים בתום ריצוי מחצית מתקופת המאסר במקום בתום ריצוי שני שליש מהמאסר. עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד החוק הביאה לביטולו, בכפוף להסכם בין שר המשפטים עם מפלגתו של האסיר, שאסירים שהחלו לרצות עונשם עם כניסת חוק לתוקף, ישוחררו בהתאם לחוק החדש. לאור זאת, עמדה לשר לשעבר ולעוד כאלף אסירים הזכות להשתחרר מוקדם יותר (גולדברג, 2015, עמ' 23).
