תקיפת שוטרים

[לערך קרוב: האשמות שווא בתקיפת שוטרים, לחץ כאן]

המשגה

תקיפת שוטרים (Assaulting police officers) הינה עבירה בחוק הפלילי. תפקידה של מערכת החוקים בישראל, כמו בכל מדינה מודרנית, הינה לסייע בשמירה על הסדר הציבורי, אחת מהדרכים לשמור על הסדר הציבורי היא באמצעות שוטרים. לפיכך, כאשר שוטר מותקף על ידי אחר, החוק אמור לראות זאת בחומרה. ביטוי להוקעתה החברתית של העבירה הוא קביעת עונש מאסר מינימאלי בחוק למי שהורשע בגין עבירת תקיפת שוטר.

סעיף 273 לחוק העונשין קובע כי התוקף שוטר במילוי תפקידו כחוק או התוקף אדם אחר העוזר לשוטר בעת מילוי תפקידו, דינו מאסר עד שלוש שנים ולא פחות מחודש ימים. קרי, בית המשפט מחויב לגזור עונש מאסר בן חודש ימים, אלא אם כן, בעת ביצוע העבירה התקיימו נסיבות חריגות שהצדיקו סטייה מקביעה זו. החוק קובע כי תקיפה היא "הכאת אדם, נגיעה, דחיפה או הפעלת כוח גופני בכל דרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו של המותקף, או על ידי הסכמה שהושגה בתרמית".

הפעלת כוח יכולה להיעשות גם באמצעות הפעלת אמצעים שונים כגון חשמל, גז, אור או כל דבר אחר העלול להוביל חוסר נוחות אצל המותקף. עם זאת, אין דרישה בחוק לקיומו של נזק כתוצאה מהתקיפה. בנוסף, אין צורך בהוכחת כוונה תחילה על מנת להוכיח את עבירת התקיפה. על מנת שיהיה ניתן להרשיע את התוקף בעבירת תקיפת שוטר, עליו להיות מודע כי הקורבן הינו שוטר. למשל, במקרה בו אדם תוקף שוטר אשר לבש בגדים אזרחיים ולא הזדהה בפניו כשוטר, ניתן לטעון כי לתוקף לא הייתה מודעות באשר לזהות הקורבן כשוטר. אולם, יתכן ויהיה ניתן להרשיעו בגין עבירת התקיפה הרגילה.

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות: סעיף 274 קובע כי אירוע של תקיפת שוטר יכול להתרחש גם בנסיבות מחמירות. במקרה זה, העונש המינימאלי אותו ניתן להשית על הנאשם הוא שלושה חודשי מאסר. העונש המקסימאלי הוא חמש שנות מאסר. סעיף זה חל כאשר התוקף התכוון להכשיל את השוטר בתפקידו או להפריע אותו מלעשותו; כאשר הוא היה חמוש בכלי ירייה, אלה, אבן או מקל; או כאשר התקיפה הייתה בקבוצה של שלושה אנשים ויותר.

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו: בסעיף 275 מוגדרת עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו כחוק. הכוונה היא למקרים בהם נעשים מעשים שלא עלו לכדי תקיפה, אך מטרתם הייתה להפריע באופן מודע למעשי השוטר או להפריע לאחר שמסייע לו. העונש לצד עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר ולא פחות משבועיים.

ענישה בפועל

רמת הענישה הנהוגה בבתי המשפט רחוקה מאוד מרמת הענישה בפועל. כך למשל, בת"פ 1162/07 מדינת ישראל נ' הייב, הורשעו שני אחים בעבירה לפי סעיף 273. הנאשמים הגיעו למחסום משטרתי. השוטרים הורו להם לעצור, הם התעלמו מההוראה והמשיכו בנסיעה מהירה ופראית, תוך שהם חולפים על פני הניידת. השוטרים החלו במרדף והורו להם לעצור, תוך שימוש בסירנה ובכריזה. הנאשמים התעלמו מהוראותיהם וכאשר ניידת המשטרה התקרבה לרכבם, נהג הרכב הסיט אותו וגרם לפגיעה בניידת. לבסוף, הנאשמים עצרו רק לאחר שנחסמו על ידי הניידת. אחד מהשוטרים פנה אליהם, והם החלו לקלל אותו, להתנפל עליו, דחפו אותו ותקפוהו במכות. עקב זאת, לשוטר נגרם חתך עמוק ביד. בעזרת השוטר השני, נעצר אחד מהנאשמים שהתנגד למעצר. הנאשם השני ברח מהמקום באמצעות הרכב. על הנאשם הראשון הושתו 12 חודשי מאסר בפועל ועל השני, 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

מניעת ניגוד עניינים

בנובמבר 2010 נכנס לתוקף תיקון לחוק סדר הדין הפלילי שקבע כי הסמכות להעמיד לדין בגין תקיפת שוטר, על אף שמדובר בעבירת עוון (שהעונש המירבי בגינה הוא עד שלוש שנות מאסר) שעקרונית מטופלת על ידי התביעה המשטרתית, תועבר לפרקליטות. מטרת התיקון היתה למנוע מצב שבו המשטרה תעמיד לדין אדם שתקף את אחד מעובדיה, ולהעביר את ההחלטה לגורם אובייקטיבי.

ואולם, בחסות הפרקליטות, המשטרה ממשיכה להגיש מאות כתבי אישום בשנה עקב פרצה בחוק: בסמכות הפרקליטות לאשר הגשה כזאת של כתב אישום על ידי התביעות, אם זה כרוך בעבירות נוספות, שהן העיקריות. ראה בטבלה למטה השוואה בין כתבי האישום שהגישה המשטרה מול הפרקליטות (חובל, 2015).