[בתצלום: המחשה של אחד מגילויי התרבות הארגונית המשטרתית - שוטר ועליו חולצה עם הכיתוב הבא: תפקידי הוא להגן על התחת שלך. לא ללקק אותו! בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

תרבות משטרתית (Police Culture) היא התרבות הארגונית של משטרה. זהו מושג המפתח בהבנת תהליכים בארגוני משטרה. זהו התחום המושמץ ביותר בתחום השיטור, בספרות ובציבור. בספרות המקצועית מוצגת התרבות המשטרתית פעמים רבות כשורש הרע בליקויים שבתפקוד כל משטרה מערבית! העובדה שתרבות משטרתית זו האישיות של המשטרה מציגה את הבעיה: כמו אצל אנשים, בארגון וותיק תרבות ארגונית כמעט ואינה ניתנת לשינוי.

בישראל הוחמרה הבעיה פי כמה וכמה, בשל שיטת המינויים במשטרה, והחיבור של תרבות השקר - שהיא מאפיין בולט של כל משטרה - לקוד הנאמנות שהוא המפתח לקידום. זוהי הסיבה מספר אחת למעמדה הנוכחי של משטרת ישראל ולקשיים שהיא חווה ביחסיה עם הציבור.

התרבות היא מנגנון שליטה ארגוני. היא הכלי שבאמצעותו בעלי העוצמה בארגון מנסים במודע להשפיע על ההתנהגות ועל חוויות העבודה של אחרים (קונדה, 2000, ע' 16). "הרעיון הוא לחנך אנשים בלי שהם ישימו לב. שיקבלו את התורה בלי להבין מאיפה זה בא להם" (קונדה, 2000, ע' 14). היא כלי להנצחת החלוקה הנוכחית של העוצמה בארגון. בעלי העוצמה מחדירים לארגון את אותם ערכים שישמרו את העוצמה בידיהם. כל עוד העוצמה בידי מחלקות הליבה, התרבות משרתת את מטרות הארגון. אולם, ברגע שאוליגרכיה משתלטת על הארגון, "עובדת" התרבות פעמים רבות נגד מטרות הארגון!

כיוון שהתרבות מייצגת את בעלי העוצמה בארגון. היא תהיה בעד שימור הקיים. היא תתנגד לשינוי, כיוון שיש בו מעין שבירה של החוזה הפסיכולוגי שהעובד עושה עם הארגון בעת שהגיע לעבוד:

[הכרזה: 'ייצור ידע']

לכן, בארגונים ביורוקרטיים התרבות היא כלי בידי הביורוקרטיה להנצחת שלטונה, נגד מטרות הארגון. האוליגרכיה בארגון, יוצרת מנגנונים בתרבות הארגונית שיבטיחו את שרידותה.

מה הסימפטומים של התרבות המשטרתית?

• טוטאליות ביחס לארגון, לפני המשפחה ה"אמתית";
• תרבות של שקר (ראו פירוט בלחיצה כאן): פרדוקס השיטור (ראו פירוט בלחיצה כאן); שקר השליטה על הפשיעה: פשיעה ככלל, היא תופעה מחזורית, שאין למשטרה שליטה על הגורמים לה. למרות זאת היא לקחה עליה אחריות מלאה ומשלמת את המחיר...
• קוד הנאמנות: הנאמנות למשטרה, לחברים, למפקדים ואף לעתים לפקודים, גבוהה יותר מהנאמנות לחוק;
• אנטי אינטלקטואליזם: לשטח חוקים משלו (משמע, הלימוד לא רלוונטי). היעדר סקרנות! הניסיון האישי והקבוצתי בשטח חשוב יותר מחומר מקצועי ומכללים מופשטים;
• 'גישה לוחמנית': השוטרים תופסים עצמם כ"לוחמים" למען השמירה על הסדר החברתי;
• ערך עצום לחברות המתחשלת באתגרים קשים;

[בתמונה: כרשת מחאה מארצות הברית על תרבות השוטרים: לשלושת סוגי השוטרים המופיעים בכרזה, הייתי מוסיף סוג רביעי של שוטרים: אלף השוטרים שמתפטרים כל שנה כבר בתחילת שירותם כי אינם רוצים לגמור כמו הסוג השלישי... למקור הכרזה לחץ כאן]

• צורך להופיע כבעלי כבוד וסמכות; ויחד עם זאת, זלזול מופגן בחוק, בכל הרמות! החוק נתפס לעיתים כמכשול בדרך להשגת אפקטיביות בעבודה; גישה ש"במלחמה הכל מותר", והצדקת השימוש באמצעי שקר ורמייה כדי לקדם מטרות הנתפסות כ"צודקות";
• תחושות של סודיות גבוהה מאד, כוח ומיומנות;
• מאצ'ואיזם ושובניזם. רצון לחשל את החברות ולחזק את הדימוי העצמי בסיטואציות 'גבריות' מובהקות; סגנון דיבור בוטה, חריף, ישיר וגס, גם ע"י נשים, והרבה מאוד יחסים בין אישיים בין שוטרים וקצינים לשוטרות וקצינות, בכל הרמות...
• היעדר מובהק של גישה שירותית ותנודות ברמתה עם השנים.
• חשד איבה וציניות לגורמים שמחוץ לארגון, ותחושה ש"כולם נגדנו". החשד והאיבה יכולים להיות מושלכים גם כלפי יחידות אחרות בתוך הארגון;

משטרת ישראל עברה מספר רפורמות לשינוי התרבות הארגונית המשטרתית, אולם כולן נכשלו.

[תמונת המקור]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), אוי התרבות הארגונית...
• בין נאמנות לחבר לחיפוי: מתי חברות וגיבוי הופכים לחיפוי? הכתבה הזאת מספרת, מצד אחד על שהשר החליט לפטר את מפקד מרחב ציון לשעבר, ניסים אדרי, על שידע על פרשיות המין של מפקדו ניסו שחם, ולא דיווח; ומן הצד האחר על בכירים במשטרה - בעבר ובהווה - המעידים לטובת ניסו שחם בבית המשפט. אין מחלוקת על כך, שנאמנות לחבר חייבת להיות ערך מקודש במשטרה. אנשי משטרה מסכנים את חייהם וחייבים לדעת שהגב שלהם מגובה. אבל... איפה עובר הקו המפריד בין נאמנות לחבר וחיפוי? האם ניתן להגדיר אותה בקוד האתי? סוגיה נהדרת לדיון שבמצבי הקיצון ברורים לגמרי, אבל, בכלל לא בטוח שניתן להגדיר בה גבול נוח בתוך התחומים ה"אפורים"... בריינר יהושע (2015), גיבוי מבית: ראש אגף החקירות צפוי להעיד לטובת ניסו שחם, חדשות וואלה, 1/9/15.
• סניור אלי (2015), לבעוט בגנב ולפזר לו את השיניים, 20/9/13, ynet.
• קונדה גדעון (2000), מהנדסים תרבות - שליטה ומסירות בחברת היי-טק, (תרגום: אהוד תגרי), חרגול - הוצאה לאור, תל-אביב.