תקציר: המושג דסאנט (Desant) הינו חלק מרעיון הקרב העמוק שפתחו הרוסים במסגרת אומנות המערכה, בחצי הראשון של המאה העשרים, חמישים שנה לפני הופעתו החשיבה הצבאית המערבית. מהותו היא הנחתה בעומק האויב של כוחות אוויריים-ממוכנים ("מיכון אווירי")...

[בתמונה: דסאנט. רעיון הקרב העמוק... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

עודכן ב- 27 בינואר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

המושג דסאנט (Desant) הינו חלק מרעיון הקרב העמוק שפתחו הרוסים במסגרת אומנות המערכה, בחצי הראשון של המאה העשרים, חמישים שנה לפני הופעתו החשיבה הצבאית המערבית. מהותו היא הנחתה בעומק האויב של כוחות אוויריים-ממוכנים ("מיכון אווירי") (נוה, 2003, ע' 183).

הדסאנט מביא לידי פריסה מרבית של הטור המערכתי, תוך תזמון על התמרון המתפתח של כוחות היבשה. בכך, הוא מגלם את עיקרון ה- סימולטניות בצורתו הראשונית.

הדסאנט מצמצם את עומק המערכת היריבה, ושולל ממנה את ממד ה- עומק, שהוא המשאב החיוני ביותר לביצוע תמרון יזום. הוא קובע את הגבולות הרחוקים של המרחב המערכתי, ובכך ממקד את הכוח המוביל של הטור המערכתי התוקף על נקודת ההיפוך של המערכת היריבה, סימולטנית עם המשך פיתוח התמרון היבשתי. שיגורו לעומק של כוח בעל יכולת תמרון ייחודית, נועד בין היתר לפצות על מגבלות הדירוג, הנובעות מעצם ההפעלה של מערכת הערוכה בתצורה טורית.

כך הצליחו התיאורטיקנים הסובייטיים לשלב באופן הרמוני במסגרת התמרון המערכתי עקרונות הסותרים זה את זה בצורה מסוימת (שם, ע' 194):

• הדירוג: עיקרון שהוא חיוני לשמירה על רצף הפעילות ועל התנופה;
• ה- סימולטניות: עיקרון שהוא חיוני להשגת מהלומה מערכתית.

כיוון שתיאורית המערכה הייתה תיאוריה מכוננת, שעל בסיסה תוכננו ונבנו כלי נשק מתאימים (ולא ההיפך - התאמת תיאוריות קיימות לטכנולוגיות חדשות...), תוכננו ונבנו בברית המועצות באותם שנים כלי נשק מתאימים, כמו טנקי ה- BT (בתמונה למטה), שהיו להם הן זחלים והן גלגלים, ושיכולים היו להשיל את זחליהם עם הגיעם לרשתות הכבישים המפותחות במדינות מתועשות במרכז אירופה ובמערבה, תוך וויתור על יכולת מיגון ורמת חימוש לטובת ניידות יוצאת דופן (סובורוב, 2001, עמ' 36-33.

כלי מרתק אחר היה הטנק המכונף KT (שכונה גם אנטונוב A-40) שאיפשרה לטנק להיפטר מיכולותיו האוויריות ולהפוך לטנק לכל דבר ברגע ההגעה לעומק שטח האויב: כן שקד הצבא הסובייטי על הכשרת חמישה גייסות של צנחנים ועוד כמליון ספורטאים שאומנו בצניחה ובמיומנויות חי"ר (סובורוב, 2001, ע' 11). ההיערכות הזו הוותה את הבסיס לתיאוריות שנפוצו בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים, על כך שמבצע ברברוסה - פלישת הגרמנים לברית המועצות במלחמת העולם השנייה רק הקדים התקפה רוסית רחבת היקף על גרמניה, והעולם המערבי. מוביל התיאוריה, ו' רזון המוכר בשמו הספרותי, וויקטור סובורוב, הינו איש המודיעין הצבאי הרוסי, שערק למערב וכתב את ספרו בבריטניה. לקורא המבקש לעקוב אחר פולמוס זה בעברית, מומלץ לקרוא את ספרו של סובורוב (2001), "בוקע הקרח"; ומולו, את ספרו של פרופ' גבריאל גורודצקי (1999) מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, "בין אשליה לתרמית" (ראו תמונות שתי הכריכות למטה):    

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.

מקורות והעשרה

• אג"ם-תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, תל אביב: צה"ל, מטכ"ל.
• גורודצקי גבריאל (1999), בין אשליה לתרמית, סטלין ומבצע ברברוסה, תל אביב: מערכות.
• נוה שמעון (2003), אמנות המערכה, התהוותה של מצוינות צבאית, תל אביב: מערכות.
• סובורוב ויקטור (2001), בוקע הקרח, תל אביב: טפר.