תקציר: 'העוצמה המדינית' היא אחד מתוך ארבעת "אשכולות העוצמה של הביטחון הלאומי" של מדינה. היא מונחית לרוב על ידי האינטרסים הלאומיים שלה, שעשויים לכלול אינטרסים כלכליים, דאגות ביטחוניות וקידום ערכים או אידיאולוגיות. 'העוצמה המדינית' מושפעת ממשחק גומלין מורכב של גורמים המעצבים את האינטראקציות הדיפלומטיות ואת מעמדה הבינלאומי, כמו: הגאוגרפיה והדמוגרפיה, העוצמה הצבאית ביטחונית, בריתות ואמנות: בריתות פורמליות, אמנות והסכמים בינלאומיים ועוד...

[בתמונה: העוצמה המדינית כמרכיב בביטחון הלאומי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

'העוצמה המדינית' היא אחד מתוך ארבעת "אשכולות העוצמה של הביטחון הלאומי" של מדינה. היא מונחית לרוב על ידי האינטרסים הלאומיים שלה, שעשויים לכלול אינטרסים כלכליים, דאגות ביטחוניות וקידום ערכים או אידיאולוגיות.

'העוצמה המדינית' ויחסי החוץ הן מכפיל כוח של העוצמה הלאומית. מדובר על מערכת של בריתות והבנות בינלאומיות, כיוצרי עוצמה וכמחזקי ההרתעה.

'העוצמה המדינית' מושפעת ממשחק גומלין מורכב של גורמים המעצבים את האינטראקציות הדיפלומטיות ואת מעמדה הבינלאומי:

בראש ובראשונה, הגאוגרפיה והדמוגרפיה: מיקומה האסטרטגי של מדינה משפיע על כוחה הצבאי ועל יכולותיה. הוא שקובע את גודלה ועושרה, ומכאן, את עוצמתה, למשל בתחום הגישה למשאבי טבע והשליטה עליהם, כגון אנרגיה, מינרלים ומים, במיוחד באזורים שבהם משאבים אלו מועטים.

לכן, היחסים הבינלאומיים נשלטים על ידי הגאוגרפיה והטריטוריה, שהם משתנים נצחיים בחייהן של אומות. הן תקבענה אם תהיינה עשירות או ענייות, שלוות או לוחמניות וכדומה. לגאוגרפיה יש כוח עלינו, על תרבותנו ועל מסורותינו [להרחבה על הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים, לחצו כאן].

העוצמה הצבאית ביטחונית של מדינה משפיעה ישירות על יכולותיה המדיניות בזירה הבין לאומית [להרחבה על העוצמה הצבאית-ביטחונית, לחצו כאן]. בהקשר זה, ידועה למשל אמרתו של הנשיא האמריקני טרי רוזוולט "דבר ברכות אך אחוז במקל גדול" ("Speak softly and carry a big stick"), שהפכה למשפט מפתח ביחסים הבינלאומיים.

[בהקשר זה, ראו את מאמרו של רדא מנצור: “דבר ברכות אך אחוז במקל גדול", לחצו כאן]

[בתמונה: העוצמה הצבאית ביטחונית של מדינה משפיעה ישירות על יכולותיה המדיניות בזירה הבין לאומית. בהקשר זה ידוע למשל אמרתו של הנשיא האמריקני טרי רוזוולט "דבר ברכות אך אחוז במקל גדול" ("Speak softly and carry a big stick"), שהפכה למשפט מפתח ביחסים הבינלאומיים. התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

בריתות ואמנות: בריתות פורמליות, אמנות והסכמים בינלאומיים תורמים ליחסי החוץ של מדינה על ידי הגדרת התחייבויותיה והתחייבויותיה כלפי מדינות אחרות. היו מדינאים - כדוגמת מטרניך או ביסמארק - שכל תורת הביטחון שלהם הסתמכה, בהצלחה רבה, על בריתות.

יכולת גרעינית: החזקת נשק גרעיני יכולה להשפיע באופן משמעותי על יחסי החוץ של מדינה בכך שהיא פועלת כגורם מרתיע או מעצבת תפיסות לגבי כוחה הצבאי.

טכנולוגיה וחדשנות: התקדמות טכנולוגית וחדשנות יכולים להשפיע על החוזק הכלכלי והצבאי של מדינה, לעצב את יחסי החוץ שלה בהקשר של תחרות גלובלית.

איומים ביטחוניים נתפסים וממשיים, לרבות טרור, סכסוכים אזוריים וסכסוכי גבולות, מעצבים את מדיניות החוץ והיחסים של המדינה.

מערכת פוליטית ואידיאולוגיה: סוג המערכת הפוליטית והאידיאולוגיה של מדינה יכולים להשפיע על יחסיה עם אחרים. לדמוקרטיות עשויה להיות דינמיקה דיפלומטית שונה מזו של אוטוקרטיות, למשל.

יחסים היסטוריים: לאינטראקציות קודמות וליחסים היסטוריים עם מדינות אחרות יכולה להיות השפעה מתמשכת על יחסי החוץ. בריתות או סכסוכים היסטוריים עשויים לעצב את הדינמיקה הדיפלומטית הנוכחית. אינטרסים וקשרים כלכליים: שיקולים כלכליים, לרבות יחסי מסחר, השקעות ושותפויות כלכליות, ממלאים תפקיד מכריע בעיצוב יחסי החוץ של מדינה. כישורים דיפלומטיים ויכולת להפעיל 'עוצמה רכה': היכולת של מדינה להטמיע את השקפותיה ויכולותיה בעמדותיהן, תפיסותיהן ופעולותיהן של מדינות אחרות ללא כוח או כפיה. בהפעלת 'עוצמה רכה', מדינה יכולה למשוך תומכים ושותפים במדיניותה, בהשקפותיה ובפעולותיה. אחת הדרכים הללו היא למשל שימוש בעמותות וב'ארגוני זכויות', המקדמים במדינת היעד את האג'נדה של המממן [להרחבת המושג: 'עוצמה רכה', לחצו כאן]. השתתפות ותרומה לארגונים בינלאומיים, כגון האו"ם, יכולה להשפיע על יחסי החוץ, וההשפעה הגלובלית של מדינה. דעת קהל הבינלאומית היא מרכיב חשוב שמנהיגים לוקחים בחשבון במדיניות החוץ שלהם, כי היא משפיעה על מקבלי ההחלטות בארצות היעד. נושאי סביבה ואקלים: שיתוף פעולה או אי הסכמה בנושאי סביבה ואקלים יכולים להשפיע על יחסי החוץ של מדינה, במיוחד כאשר אתגרים סביבתיים גלובליים הופכים בולטים יותר. אירועים ומשברים גלובליים: אירועים כמו מגפות, אסונות טבע ומשברים עולמיים יכולים לעצב מחדש את היחסים הבינלאומיים ולהשפיע על האופן שבו מדינות משתפות פעולה או מתחרות על הבמה העולמית. תכלול גורמים אלה יחד, מספק הבנה מקיפה של הדינמיקה המעצבת את יחסי החוץ של מדינה. מדינות עוסקות לעתים קרובות באיזון עדין בין גורמים אלה, כדי להשי את האינטרסים הלאומיים שלהן.

[בתמונה משמאל: קאנצלר הברזל, אוטו פון ביסמארק - אחד המדינאים המוכשרים, שהשתית את תורת הביטחון שלהם על בריתות. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-R13234. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

מושגים הרלוונטיים לעוצמה המדינית

מדיניות (policy): תהליך חשיבתי סדור, שיטתי, לבחירה של מהלך פעולה רצוי, תמיד מבין מספר אפשרויות. כלומר, הבחירה היא מתוך אלטרנטיבות מזוהות וקיימות.

מדיניות החוץ (foreign policy) הינה הכלי שבאמצעותו מממשת המדינה את מטרותיה הלאומיות בזירה הבינלאומית. ההגדרה היא ברורה: אנו תוחמים את עצמנו למימוש המטרות הלאומיות, שהוגדרו בזירה הבינלאומית.

דיפלומטיה (diplomacy) היא האמצעי, או המכשיר, של מדיניות החוץ, שנועד ליישם את המדיניות המוסכמת. הדבר נעשה באמצעות הדיפלומטים, ועל-ידי מגוון דרכים: על-ידי דיאלוג, הסכמים והבנות, הסכמים היכולים לשאת אופי של חוזה לכל דבר או הסכמות שבעל-פה, קשרי גומלין ויחסים עם ארגונים ומדינות בזירה הבינלאומית.

דיפלומטיה כופה: כאשר כוח צבאי מופעל לצורך מיקוח, הוא מהווה חלק מסוג של דיפלומטיה שהוא מכנה 'דיפלומטיה כופה' או 'דיפלומטיית אילוצים' ('Coercive Diplomacy'). כדי לכפות, חשוב שהיריב יצפה לשימוש באלימות, שנמנעת כחלק מפשרה. הכוח לפגוע מהווה כושר מיקוח, וניצולו הוא דיפלומטיה. ההבדל בין 'כוח' לבין 'דיפלומטיה' הוא ההבדל בין לקחת מה שאתה רוצה, לבין שכנוע הצד השני לתת לך את מה שאתה רוצה. 'דיפלומטיה כופה' מבוססת על הכוח לפגוע (Latent Violence) (Schelling, 1966, יעקב, 2008).

'עוצמה רכה' (Soft Power): היכולת להפעיל בתוך המערכת הבינלאומית עוצמה בדרכים לא כוחניות; ולהימנע עקב כך, מהפעלת עוצמה ישירה באמצעות שימוש בדרכים עקיפות. המושג ההופכי הוא עוצמה קשה (Hard Power), שמשמעותו, הפעלת כוח בדרכים שונות (מסנקציות וחרמות ועד כוח צבאי)...

[בתמונה: דיפלומטיה כופה... הקריקטורה לקוחה מהאתר: one europe. שם היוצר: Carlos Latuff @LatuffCartoons]

מאבק העוצמה הבינלאומי של הנס מורגנטאו

הנס מורגנטאו, בספרו הקלאסי Morgenthau: "Politics Among Nations: The Struggle for Power and Peace", מתייחס לפוליטיקה בינלאומית כמאבק על עוצמה, שמטרתו השגת שליטה "על המוחות והמעשים של אנשים אחרים" (וזאת, להבדיל מהפעלת אלימות פיזית). לשיטתו, עוצמה מדינית' מהווה מערכת יחסים פסיכולוגית בין מי שמפעיל אותה לבין היעד להפעלה, דבר שמעניק למפעיל שליטה על פעולות מסוימות של האחרון באמצעות השפעה על ה'מוח', שמיושמת  על ידי פקודות, איומים, שכנוע או שילוב ביניהם (Morgenthau, 1948; יעקב, 2008).

מורגנתאו מדגיש, כי בכל דיון בעניינים בינלאומיים בנוגע למדיניות כלכלית, פיננסית, טריטוריאלית או צבאית יש להבחין בין מדיניות העומדת בפני עצמה לבין מדיניות המהווה אך ורק דרך כדי לשלוט במדיניות של מדינה אחרת. המחבר מסווג מטרות שונות של מדיניות ומניעי מדינות מאחורי כל מדיניות ספציפית: מדינה השואפת לשמר את עוצמתה תקדם מדיניות של סטאטוס קוו; מדינה שחותרת לשנות את מאזן העוצמה לטובתה תקדם מדיניות של אימפריאליזם; ומדינה שרצונה להפגין את עוצמתה – בין אם כדי לשמרה ובין אם כדי לחזקה – תקדם מדיניות של "יוקרה" (שם).

בהגדירו את הדיפלומטיה כמרכיב בעל חשיבות עליונה של העוצמה הלאומית, מציג מורגנטאו את תחומי אחריותה: קביעת יעדיה בהתאם לעוצמה האמיתית הקיימת כדי להגיע ליעדים המוגדרים; הערכת יעדיהן של מדינות אחרות והעוצמה האמיתית שעומדת לרשותן לצורך העניין; קביעת המידה בה היעדים השונים מתיישבים אלה עם אלה; ושימוש באמצעים המתאימים להשגת היעדים הרצויים. לדעת המחבר, ליקויים במימוש של לפחות אחד מתחומי האחריות, עלולים לסכן סיכויי ההצלחה של מימוש מדיניות החוץ כולה. מדובר במדד חיוני, על מנת לבחון את התנהלות השלישייה; שימוש נכון באמצעים מתאימים – כמו גם שימוש מתאים באותם אמצעים – היה תנאי בל יעבור להצלחת המאמץ (שם).

בסופו של דבר, קובע מורגנטאו כי על "דיפלומטיה אינטליגנטית שוחרת שלום" לבחור את התמהיל הנכון של אמצעים הנמצאים ברשותה – שכנוע, פשרה ואיום בכוח – כדי לממש את יעדיה, ולהפעילם בעיתוי המתאים. הוא מדגיש, כי דיפלומטיה איננה יכולה לסמוך רק על האיום בכוח, כמו שאיננה יכולה לסמוך רק על שכנוע או פשרה. מצד שני, אל לה להתעלם מהפעלת מרכיב כזה או אחר – כולל האיום בכוח – כאשר הנסיבות מחייבות זאת (שם).

לאופייה של הזירה בינלאומית בתקופה נתונה יש חשיבות גדולה. בעוסקנו במרכיבי 'העוצמה המדינית', עלינו להתייחס למספר בסיסי עוצמה: בתוך 'העוצמה המדינית' אנו מזהים מרכיבים יציבים, כמו מיקום גיאוגרפי למשל, ומרכיבים בלתי יציבים, כמו רמת מנהיגות, אופי של מנהיגות, שמשתנה בעקבות בחירות וכדומה. אנו מדברים על מרכיבים תלויים, כמו חוסן חברתי, שהוא פונקציה של אופי והרכב החברה בזמן נתון, ועל מרכיבים בלתי תלויים, כמו סוג וכמות משאבי טבע; אנו מדברים על מרכיבים חומריים, כמו תשתית ורמת תיעוש, ועל מרכיבים אנושיים כמו הון אנושי, שהוא, אולי, מרכיב האיכות החשוב ביותר במרכיבים אלה; אנו מדברים גם על מרכיבים מדידים - קל לדבר על כוח צבאי וניתן להגדירו, ניתן לדבר על תוצר לאומי גולמי (תל"ג) ועל פרמטרים כלכליים נוספים - אך גם על מרכיבים איכותיים, הקשים יותר להגדרה, חמקמקים יותר אבל חשובים לא פחות - כמו האופי הלאומי והתרבות של מדינה מסוימת.

[בתמונה: העוצמה המדינית כמרכיב בביטחון הלאומי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

שאלה חשובה לדיון בהקשר זה היא, האם יש קשר בין מוסר ומדינאות?

התשובה היא כמובן, שמוסר איננו רלוונטי ביחסים בין לאומיים. צביעות בהחלט כן! [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים].

[בכרזה: על מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי iirliinnaa לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• אוסף מושגי היסוד של הביטחון הלאומי.
• הרחבה על הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים.
• הרחבה בנושא תורת הביטחון / תפיסת הביטחון.
• הרחבה בנושא 'מדיניות הביטחון'.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• הרחבה בנושא: אינטרסים לאומיים – אינטרסים חיוניים.
• מאמרו של ראדה מנסור: “דבר ברכות אך אחוז במקל גדול".
• הרחבה על העוצמה הצבאית-ביטחונית. 
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'עוצמה רכה – אמנות ההימנעות מהפעלת כוח צבאי'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים'.
• הרחבה בנושא: 'דיפלומטיה כופה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים, ייצור ידע, 12/10/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הביטחון – תפיסת הביטחון, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרחבה בנושא 'מדיניות הביטחון', ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים – אינטרסים חיוניים, ייצור ידע, 2/5/14.
• רדא מנצור (2020), “דבר ברכות אך אחוז במקל גדול", ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), העוצמה הצבאית-ביטחונית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה רכה – אמנות ההימנעות מהפעלת כוח צבאי, ייצור ידע, 6/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים, ייצור ידע, 21/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), דיפלומטיה כופה, ייצור ידע, 2/5/14.

• יעקב יהודה (2008), הפעלת העוצמה המדינית במשבר הגרעין הבינלאומי עם איראן, 2004-2003, גלילות: המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
• ירון רות (2002), העוצמה המדינית והביטחון הלאומי, אצל: אפרתי הרצליה (עורכת), מבוא לביטחון לאומי, תל אביב: משרד הביטחון, עמ' 69-56.
• בארנארד ברודי (1973), מלחמה ופוליטיקה, מערכות - משרד הביטחון ההוצאה לאור, פרק 8: "אינטרסים חיוניים: מהם ומי טוען כך?", עמ' 296-323.

• • Morgenthau, Hans J. (1948), Politics among Nations: The Struggle for Power and Peace, New York: Alfred A Knopf.
  • Kissinger Henry (ed.) (1971), Problems of National Strategy, Praeger, U.S.A.