[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Counselling לאתר Pixabay]
[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]
הרציונל
'כיסוח דשא', הוא מונח חדש בשפה האסטרטגית הישראלית; המייצג גישה שנולדה אחרי התפוגגות האשליות של “שלום” ו”מזרח תיכון חדש”. גישה זו שונה מהותית מהאופן שבו רואה האסטרטגיה המערבית הנוכחית את ההתמודדות עם אתגרים צבאיים לא-מדינתיים (ענבר ושמיר, 2013) (הראל, 2014).
למה דווקא 'כיסוח דשא'? "פעם נלחמו בעשביה הצומחת במטעים על ידי עבודה קשה של עקירת העשבים בעידור וקילטור, אחר כך ניסו להשמיד את העשבים בעזרת ריסוסים בלתי פוסקים שהרעילו את הקרקע. היום מסתפקים בכיסוח, שמשאיר את העשב נמוך ומקטין את צריכת המזון והמים שלו למינימום שכמעט ואינו מזיק." (הראל, 2014).
במוקד גישה זו מצויה ראיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמתמשך וכבלתי פתיר; ומשמעותה היא ניצול כל הזדמנות לשלילת יכולות, ולצמצום מתמיד של פוטנציאל הנזק של אויבי ישראל (ענבר ושמיר, 2013).
כיוון שהסכסוך בלתי פתיר, ומתמשך עם ישויות, לא-מדינתיות - המגלות כלפיה עוינות קיצונית - לא מדובר יותר במשך הדיפלומטיה בשיטות אחרות, כפי שהיה בעבר בסכסוכים בין-מדינתיים - כפי שגרס בעבר, קרל פון קלאוזביץ (Clausewitz, ראו תמונה משמאל) - ואין יומרה לסייע לדיפלומטיה באמצעים צבאיים לפתור את הסכסוך. במקום זה, הדגש עובר לפעילות רציפה ומתמדת, לשחיקה של יכולות האויב ולהחלשתו.
[בתמונה משמאל: קרל פון קלאוזביץ כבר לא... התמונה היא נחלת הכלל]
[ספרו של קרל פון קלאוזביץ', 'על המלחמה', בגרסה האנגלית, מופיע ברשת. לחצו כאן]
הגישה: החלשה מקסימלית במחיר מינימלי
לצורך כך, אימצה ישראל אסטרטגיה צבאית סבלנית של רץ מרתון: ישראל לא חותרת לניצחון, לכיבוש או לסיום הסכסוך. ברור לצה”ל כי אין אפשרות להביס אידאולוגיות קיצוניות בשדה הקרב. ישראל “מכסחת את הדשא” של יכולת אויביה, ומשיגה הרתעה זמנית, כדי להאריך את משך ההפוגות בין סבבי האלימות. ככל שימשכו תקופות ההפוגה, כך יקטן המחיר שתשלם ישראל על הסכסוך ותמשיך בעלייה ובהתעצמות.
על כן, היא מפעילה כוח, להשמדת יכולותיהם של אויביה, רק אחרי שהיא סופגת סדרה של מתקפות; ומפגינה מידה רבה של איפוק בפעולותיה ההתקפיות. זאת, בתקווה שמבצעים גדולים ספורים, שיתקיימו מדי זמן, יחוללו הרתעה זמנית שתאפשר תקופות של הפוגה (ענבר ושמיר, 2013).
[להרחבה על המושג 'הרתעה', לחצו כאן]
[בתמונה: ''דרום שחור' אנטומיה של התאפקות והליכה על הסף כל עוד ניתן לדחות את סבב האלימות הבא, שממילא לא יפתור מאומה.... הצלם: עדי תשובה]
האסטרטגיה של 'כיסוח דשא', הביאה לפיתוח טכנולוגיות ליירוט רקטות, להשקעות במיגון אוכלוסיות אזרחיות, לאמירה “איפוק הוא כוח”, ולתכנון מבצעים עם מינימום אבדות וזהירות מרבית מפגיעה באוכלוסייה אזרחית של האויב (הראל, 2014).
[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- אפרים ענבר, איתן שמיר (2014), “כיסוח הדשא” - האסטרטגיה של ישראל להתמודדות עם סכסוכים מתמשכים בלתי פתירים, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, מרכז בס"א, עיונים בביטחון המזרח התיכון, מס' 105.
- פרופ' אפרים ענבר וד"ר איתן שמיר (2013), “כיסוח הדשא” האסטרטגיה של ישראל להתמודדות עם סכסוכים מתמשכים בלתי פתירים, 1/12/13, BESA.
- יגאל הנקין (2018), תמרון אסטרטגי, השילוח, 5/7/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 12/4/14.
- יהודה הראל (2014), כיסוח דשא, מידה, 26/2/14.
