תקציר: פייסנות או פיוס (appeasement) בהקשר הפוליטי היא דיפלומטיה של ויתורים פוליטיים, המיועדת למנוע עימות. שורש העניין הוא האופן שבו נכון לנהוג בבריון המטיל את חיתתו על סביבתו. בבסיס הפייסנות ניצבת התכונה האנושית, לייחס לצד השני את רצונותינו והלך חשיבתנו. היא בנויה על ההנחה, כי טבע האדם טוב מנעוריו, והוא יחזיר טובה תחת טובה. אם רק ננהג בהגינות ובנדיבות כלפיו, הוא ישיב לנו באותה מטבע"; וכי, האויב מבקש כמונו שלום.

[בתמונה: התמימות בהתגלמותה - נוויל צ'מברליין מנפנף בהכרזה האנגלו-גרמנית לקהל מריע ב-30 בספטמבר 1938. 'הבאתי שלום בזמננו'... התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 11 במאי 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה על הפייסנות והשלכותיה. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: מה רוצה ממשל ביידן להשיג במזרח התיכון?
• אלעד רזניק: בין הרתעה לפייסנות.
• גדעון שניר: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות!

*  *  *

פייסנות או פיוס (appeasement) בהקשרxn--7dbl2a.com/…/אלעד-רזניק-היפוכה-של-פייסנות-ותוצאות הפוליטי היא דיפלומטיה של ויתורים פוליטיים, המיועדת למנוע עימות. שורש העניין הוא האופן שבו נכון לנהוג בבריון המטיל את חיתתו על סביבתו.

בבסיס הפייסנות ניצבת התכונה האנושית, לייחס לצד השני את רצונותינו והלך חשיבתנו. היא בנויה על ההנחה, כי טבע האדם טוב מנעוריו, והוא יחזיר טובה תחת טובה. אם רק ננהג בהגינות ובנדיבות כלפיו, הוא ישיב לנו באותה מטבע"; וכי, האויב מבקש כמונו שלום.

פייסנות מונעת על ידי גישה ליניארית, לפיה, לכל בעיה יש סיבה (אחת), שאם נפתור אותה הכל יסתדר... [להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'חוסר ליניאריות', לחצו כאן].

[העיתון ישראל היום מסביר לנו פייסנות מהי. את הקריקטורה יצר רוני גורדון. 'ישראל היום', 4/7/18]

דוגמאות

• כך למשל, טענו הפייסנים בבריטניה ערב מלחמת העולם השנייה שהיטלר הוא בסך הכל פטריוט גרמני שרוצה להחזיר את גרמניה למקומה בין העמים, ולקבץ את כל הגרמנים בתוך גבולותיה של גרמניה... עד שגרמניה הפרה ברגל גסה את הסכם מינכן וסיפחה את מה שנותר מצ'כוסלובקיה, במרץ 1939 [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] .
• ואפשר להביא גם דוגמה ממקומותינו: המשבר באפריל-מאי 1967 שהביא למלחמת ששת הימים, נגרם בשל מידע כוזב שהעבירה ברית המועצות למצרים וסוריה על ריכוזי צבא גדולים ישראליים בגבול הסורי במגמת התקפה. לכן, התגייסו פוליטיקאים רבים והזמינו את שגריר ברית המועצות דאז בישראל, דימיטרי סטפנוביץ' צ'ובחין (Dmitri Stepanowitsch Tschuwachin), לסיורים בצפון, כדי שייווכח במו עיניו שאין ריכוזים כאלה; ואז הסובייקטים ידעו את האמת והכל יירגע... [אני זוכר את אבא שלי בזמנו אומר שהדבר דומה לאדם הניצב מול נמר רעב (ראו תמונה משמאל), ומנסה להסביר לו שטעה בכתובת, כי הוא בכלל מצער בעלי חיים...].

[בתמונה משמאל: משל הנמר הרעב... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר FIXABAY]

מתנגדי הגישה הזו טוענים שהיא מנוגדת לגישות מדעיות העוסקות באינטראקציה בין יריבים, כמו תורת המשחקים, וסוגיית מאבק העוצמה במערכת מורכבת, שגורסות, שעצם המדיניות היא הזרז הגדול ביותר ל'הגדלת תאבונו של הבריון', משום שהיא מבטלת את ההרתעה, ונותנת לו יד חופשית להשלמת תוכניותיו [להרחבה על מאבק העוצמה במערכת מורכבת, לחצו כאן].

גם הניסיון היסטורי אינו תומכת בגישת הפייסנות; אבל, זה לא מפריע לה לתפוס מקום מרכזי במדיניות הבינלאומית, בתקופות מסוימות, ולהוות סיבה למשברים גדולים [להרחבה על הקשר שבין פייסנות להרתעה, לחצו כאן].

היטיב להגדיר זאת ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וינסטון צרצ'יל, שטען עוד עשור לפני המלחמה, ש"פייסן הוא זה שמאכיל את התנין, בתקווה שיאכל אותו אחרון..." (ראו כרזה למטה).

[בכרזה: וינסטון צ'רצ'יל מסביר, פייסן מהו... הכרזה: ייצור ידע]

המדיניות ההפוכה מ'פייסנות': "אם חייבים אז עדיף עכשיו..."

"פייסנות מעולם לא הייתה תשובה טובה לתוקפנות גלויה..."

המדיניות ההפוכה מפייסנות היא אסרטיביות מדינית: תגובה אסרטיבית ותוקפנית, לקטוע איומים מתפתחים באיבם: אם צומח דרקון בחצרך, עדיף שתתמודד עימו כשהוא קטן, לפני שיכולותיו מבשילות, וכך תקדים את המלחמה, אולם, תצמצם מאוד את נזקיה. אחרת...

הגישה הזו באה, למשלה באמירתו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, בנימין נתניהו בסוגיית ההתבססות האיראנית בסוריה: "נעמוד מול איראן בנחישות, עדיף עכשיו מאחר כך":

[לכתבה המלאה של טל שלו ב'חדשות וואלה', לחצו כאן]

!If you have to shoot, shoot... don't talk

הביטוי החד והקולע ביותר, לטעמי, לגישה זו היא האמירה האלמותית מהסרט: "הטוב הרע והמכוער" (ראו סרטון למטה): "אם אתה צריך לירות תירה. אל תדבר!" (!If you have to shoot, shoot... don't talk) ...

הבעיה במדיניות הזו היא, שלעולם לא תדע אם באמת הייתה צריך להילחם בערבו של יום, שהרי תופעות צצות ומסתיימות תמיד בנסיבות בלתי צפויות (למשל בסוגיה האיראנית: הפיכה באיראן ועליית כוחות מתונים; אתגרים שאינם קשורים לישראל, שיחייבו את איראן להוציא את כוחותיה מסוריה ולהתמקד באזורים אחרים; וכדומה.

איך נוצרת 'פייסנות'?

מדיניות של פייסנות יכולה להיווצר משתי סיבות עיקריות:

• על רקע אידאולוגי (הנשיא אובמה כמקרה בוחן);
• כתוצאה מדינמיקה של גורמים ללא כוונת מכוון, שיוצרת התמכרות ל"עוד יום של שקט" שמחירו הולך ועולה בטווח הארוך.

האלוף במיל' גרשון הכהן (ראו תמונה משמאל) הגדיר זאת כך (הכהן, 2018):

"... תפיסת הביטחון הלאומי במדינות המערב, הוצבה על משולש מושגי יסוד: ביטחון, יציבות ושגשוג. אלא שהלך הרוח הדומיננטי בחר, פעמים רבות, בשימור מגמת היציבות והשגשוג הכלכלי, על פני צעדים נדרשים לשימור הביטחון.

[בתמונה: האלוף במיל' גרשון הכהן. המרור: אוסף התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]

מתוך החשש לאבדן יציבות, במדינות רבות ואף בישראל, הציגו להלכה מדיניות ביטחון, הבוחרת ב"נתיב השלום". אבל למעשה, בחרו בנתיב, הקונה עוד יום של שקט, במחיר עימות קשה יותר בעתיד. בכל יום קיימות סיבות חדשות להעדיף דחייתו של עימות לזמן אחר; ההתמודדות הנדרשת מוכחשת; והאיום מתעצם [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן].

[בכרזה: די, תפסיקו להכיל! כרזת מחאה נגד ההכלה ברצועת עזה... הכרזה: ייצור ידע... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

'פייסנות' הלכה למעשה

מושג זה עלה לתודעה הציבורית בשלושה מקרים בעת החדשה (ראו פירוט בהמשך):

• המדיניות שנועדה למנוע מלחמה באירופה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (מ- 1933 ועד 1939, מועד פריצת מלחמת העולם השנייה);
• מדיניותו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, נגד קוריאה הצפונית;
• מדיניותם של נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, והאיחוד האירופי, כלפי הקיצוניות האסלאמית, בכלל; ועלייתה של איראן, בפרט.

[בתמונה - אנטומיה של פייסנות נוסח אירופה: שרת החוץ של המעצמה האירופית שמה כיסוי ראש ומתחנפת... נשיא הרפובליקה האסלאמית נותן לה, בתמורה, בדיוק את היחס שמקבלות נשים במדינתו! כהנא (2018)]

מדיניות הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית

מושג זה מחובר בדרך כלל למדיניות החוץ הבריטית כלפי גרמניה הנאצית ואדולף היטלר (ראו תמונה למטה); ואיטליה הפאשיסטית, בין השנים 1935 ו- 1939, שהביאה על בריטניה את מלחמת העולם השנייה. מבצעיה העיקריים היו מקדונלד רמזי, סטנלי בולדווין ונוויל צ'מברליין.

תמונה - המבטאת את הרוח הפייסנות של אותה תקופה, ושהבריטים היו שמחים לשכוח - צולמה באצטדיון האולימפי בברלין, ב- 14 במאי 1938, במשחק כדור הרגל שבין נבחרות בריטניה וגרמניה. הנה לפניכם שחקני בריטניה מצדיעים בעת השמעת ההמנונים במועל יד...

[בתמונה: שחקני הכדורגל של בריטניה מצדיעים במועל יד, בפתיחת משחקם עם נבחרת גרמניה ב- 14 במאי 1938, באצטדיון האולימפי בברלין. הצילום הוא נחלת הכלל]

שיאה של מדיניות זו היה הסכם מינכן, מה-30 בספטמבר 1938, בין גרמניה, בריטניה, צרפת, ואיטליה, שקרעה את חבל הסודטים מעל צ'כוסלובקיה ומסרה אותו להיטלר, באופן שצ'כוסלובקיה נותרה חסרת יכולת להתגונן, ובעלות הברית חיסלו במו ידיהם את המעצמה הצבאית החזקה ביותר שהייתה יכולה לסייע להם במלחמה מול היטלר. בזמנו, הוויתורים האלה נתפסו בציבור האנגלי כחיוביים, וזכורה הודעתו של צ'מברליין ברדתו מהמטוס שהחזירו ממינכן, כי הוא השיג "שלום בזמננו" [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן].

[בתמונה: היטלר וכלבתו. אנו יודעים מיום מה הוא חשב על "שלום בזמננו"... המקור: תמונה: Getty Images]

מדיניות הפייסנות כלפי צפון קוריאה

(בוסתן ולוין, 2008)

בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, הבין הביון האמריקני כי צפון קוריאה חותרת להשיג נשק גרעיני. בתגובה, החלה ארצות הברית ללחוץ עליה לאפשר ביקורת בשטחה, ובשלב מסוים אף שקלה לתקוף את מתקניה הגרעיניים.

מותו של שליט קוריאה הצפונית, קים איל-סונג (ראו תמונה משמאל), ביולי 1994, הביא להערכה אמריקנית מוטעית כי המשטר בפיונגיאנג לא ישרוד את חילופי הדורות; ולכן, נכון יהיה, במקום להמשיך ולחוץ, לנקוט בגישה פייסנית.

[תמונתו של קים איל סונג הועלתה לויקיפדיה על ידי Gilad Rom. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

צפון קוריאה מצידה, הסכימה - לכאורה - להתגמש בנושא הגרעין, על מנת לזכות בהקלה בסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה מאז מלחמת קוריאה.

ב-21 באוקטובר 1994 נחתם הסכם מסגרת בין ארה"ב וצפון קוריאה, שבבסיסו הסכמה צפון קוריאנית להחליף את הכורים הגרעיניים שפעלו בשטחה בכורי מים קלים להפקת אנרגיה, שיוקמו על ידי ארה"ב. בנוסף, קרא ההסכם לפתוח בתהליך נורמליזציה ביחסי שתי המדינות.

החתימה על ההסכם עוררה סערה בארה"ב, בפרט מצד המפלגה הרפובליקנית שאנשיה טענו כי הנשיא קלינטון הולך שולל. עיקר הביקורת התמקדה בהתחייבות האמריקנית להקים כורים בעלות של 4 מיליארד דולר. הצפון קוריאנים מצידם, הודיעו כי יאפשרו ביקורות רק בחלק מאתרי הגרעין; וימנעו כניסה לאתרים אחרים, לתקופה של חמש שנים.

[לכתבה המלאה של בוסתן ולוין ב'סיקור ממוקד', לחצו כאן]

בבחירות האמצע שנערכו כעבור חודש זכו הרפובליקנים ברוב בקונגרס, שאפשר להם להערים קשיים על אישור המימון להסכם.

תקופה קצרה לאחר החתימה על ההסכם החלה ארה"ב לחשוד בקיומה של תוכנית גרעינית סודית בצפון קוריאה, והיא החלה לעכב את יישום ההתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם המסגרת. רק ב-1998 החלה ארה"ב לחפש זכיין להקמת הכורים החדשים, וזה נבחר לבסוף רק בחלוף שנתיים נוספות.

ב-31 באוגוסט 1998, ערכה צפון קוריאה ניסוי בטיל חדש, שהתברר כניסיון לשיגור לווין באמצעות טיל תלת-שלבי. למרות שהניסיון נכשל, הרי שעצם הניסוי היווה הוכחה לזינוק טכנולוגי בתעשיית הטילים של פיונגיאנג. הניסוי הביא להקפאת הסיוע הכלכלי מיפן ולדרישה אמריקנית מחודשת לחקור מתקנים צבאיים בצפון קוריאה. זו בתגובה, הודיעה כי תהיה מוכנה לאפשר זאת תמורת תשלום של "מאות מיליוני דולרים".

הניסוי וההתנהלות הצפון קוריאנית הגבירו את הקולות שקראו להפסיק את סאגת המשא ומתן. הביקורת על מדיניותו של קלינטון הלכה והתגברה עם ההכרה כי צפון קוריאה אינה מראה סימני "חזרה בתשובה".

להגנת הממשל, טענו בכירים כי הערכת המודיעין ב-1994, ושוב ב-1997, הייתה כי הממשל בצפון קוריאה צפוי לקרוס בתוך שנים בודדות. לימים הסבירו אנשי מודיעין את כישלון התחזית בכך שלא לקחו בחשבון כי דרום קוריאה ויפן תפעלנה אף הן לפיוס עם צפון קוריאה, ותגשנה סיוע כלכלי.

ב-29 בינואר 2002, נאם יורשו של קלינטון, הנשיא ג'ורג' וו. בוש (ראו תמונה משמאל) - בנאום הראשון על מצב האומה שנשא מאז תחילת המלחמה העולמית בטרור - את 'נאום ציר הרשע'. הכללתה של צפון קוריאה ב'ציר' הביאה להחרפה ביחסי המדינות. ארה"ב האשימה את צפון קוריאה בהפעלת תוכנית סודית להעשרת אורניום, והחליטה להקפיא את הזרמת הנפט הכבד למדינה הקומוניסטית, כמתחייב מהסכם המסגרת מ-1994]. בתגובה, פרשה פיונגיאנג מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, וחידשה את פרויקט פיתוח הנשק.

[בתמונה משמאל: הנשיא האמריקני ג'ורג' וו. בוש הבן ונאום ציר הרשע... התמונה היא נחלת הכלל]

ב-10 בפברואר 2005 הודתה צפון קוריאה לראשונה כי הצליחה לפתח נשק גרעיני, וב-9 באוקטובר 2006 ערכה ניסוי גרעיני ראשון. הניסוי הוביל להחרפת הסנקציות הכלכליות על המדינה הענייה, וללחץ גם מצד בת בריתה הוותיקה, סין.

משא ומתן מחודש בפורום "שש המדינות" (ארה"ב, סין, יפן, רוסיה ושתי הקוריאניות), הוביל לבסוף להסכמה של צפון קוריאה לפרק את פרויקט הגרעין בתמורה להטבות כלכליות משמעותיות. ב-5 בנובמבר 2007 החל צוות טכנאים אמריקנים בפירוק הכור המרכזי, ביונגביון, אבל, ההמשך ידוע, וצפון קוריאה קראה תגר - בחוצפה גוברת והולכת - על הקהילה הבינלאומית, כשהיא מאיימת במלחמה גרעינית על שכנותיה, דרום קוריאה ויפן, ועל ארצות הברית.

הרטוריקה הזו הגיעה לשיאה עם כניסתו של דונלד טראמפ לתפקיד הנשיא, אולם, למרבה ההפתעה, הגיב טראמפ בהתלהמות דומה לזו של השליט הקוריאני. התוצאה מכך הייתה רגיעה זמנית של צפון קוריאה; אולם, מרגע שנקט טראמפ צעדי קירבה לשליט הצפון קוריאני, קים ג'ון און, סרבה צפון קוריאה לנהל משא ומתן...

[בתמונה: דונלד טראמפ. אפילו הוא ניסה פייסנות ולשווא... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי TheDigitalArtist לאתר FIXABAY]

המושג 'פייסנות' חזר בהקשר דומה לתיאור מדיניות החוץ של הנשיא האמריקני, ברק אובמה

• נאום קהיר על האיסלם: מטרת הנאום העיקרית הייתה להפגין את שינוי המדיניות של הממשל האמריקאי החדש כלפי העולם הערבי והמוסלמי והוא נתפס על ידי רבים כתפנית משמעותית ביחסים בין ארצות הברית לעולם המוסלמי. אובמה קרא להבנה הדדית ולשיפור היחסים בין העולם המוסלמי לעולם המערבי. בעיני רבים נתפס הנאום כהתרפסות בפני אויבים. לנאום הזה היה המשך בסירוב העיקש של ממשל אובמה לכנות את הטרור האיסלאמי הקיצוני בשמו.
• המדינות כלפי איראן: אובמה פנה בהודעה מצולמת למנהיגי איראן ולאזרחיה, והציע להם לבנות מערכת יחסים חדשה עם ארה"ב. מדיניות זו באה לידי ביטוי בהפקרת בני ברית במזרח התיכון (מצרים למשל), בהגעה להסכם הגרעין עם האיראנים וביצירת התנאים להפיכת הגוש השיעי לגוש הדומיננטי כיום במזרח התיכון.

[תמונת ברק אובמה משמאל: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Edward Kimmel לאתר flickr]

גם במקרה זה נראה כי מדיניות הפייסנות השיגה את ההיפך הגמור מהמצופה ממנה:

• תוצאות המדיניות האמריקנית ניכרו היטב בהתערערות גוש המדינות הסוני במזרח הקרוב, בעליית כוחה של רוסיה למעצמה מובילה במזרח התיכון; וביצירת רצף שיעי בין איראן לים התיכון;
• וגם, בהתערערות המצב הגיאופוליטי במזרח הרחוק, כשסין - בהיעדר הרתעה - נוקטת צעדים אגרסיביים להרחבת השטח הטריטוריאלי שלה ותחום השפעתה, ומאלצת את הודו, יפן ודרום קוריאה לפתוח במדיניות חימוש מוצהרת.

נסיגתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ מהסכם הגרעין האיראני, מבטאת למעשה את קץ עידן הפייסנות הנוכחי.

המשך, מן הסתם, יבוא...

לסיכום

ההיסטוריה נותנת תוקף לתיאוריות מדעיות - העוסקות באינטראקציה בין יריבים, כמו תורת המשחקים, וסוגיית מאבק העוצמה במערכת מורכבת - שגורסות, שעצם המדיניות היא הזרז הגדול ביותר ל'הגדלת תאבונו של הבריון'. לא הצלחתי למצוא ולו דוגמה אחת הפוכה.

פייסנות כלפי 'בריון' מביאה לתוצאה ההפוכה מזו שה'פייסנים' מבקשים להשיג. משחררת אותו מכבלי ההרתעה ומקנה לו עוצמה יתרה. העוצמה הזו מגבירה את תאבונו, ואת רצונו להשיג עוד.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

 

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג 'ליניאריות';
• הרחבת המושג 'חוסר ליניאריות';
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים;
• הרחבה על 'עוצמה';
• הרחבה על מאבק העוצמה במערכת מורכבת;
• הרחבה על הקשר שבין פייסנות להרתעה;
• אוסף המאמרים על 'הכלה';
• הכתבה המלאה של בוסתן ולוין ב'סיקור ממוקד'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• יחזקאלי פנחס (2014), חוסר ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• אלעד רזניק (2017), בין הרתעה לפייסנות, 2/3/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.
• יובל בוסתן, אלון לוין (2008), ההחמצה של קלינטון. הקשר בין מדיניות קלינטון לקיטוב העולמי המתעצם, סיקור ממוקד, ינואר 2008.
• גרשון הכהן (2018), אמנות ההליכה על הסף, ייצור ידע, 9/5/18.
• טל שלו (2018), נתניהו: "נעמוד מול איראן בנחישות, עדיף עכשיו מאחר כך", חדשות וואלה, 6/5/18.
• כהנא ישראל (2018), "האירופים יתרחקו מאיראן כשמוגריני תסיים את כהונתה", ישראל היום, 11/7/18, ע 7).