[לתמונת המקור מתוך האתר: Iran Arabic Radio]
פלסטינים (فلسطينيون) מכונים היום הם ערבים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהיו תושבי ארץ ישראל לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, וצאצאיהם.
בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" (בערבית: فلسطين, תעתוק מערבית: פַלַסְטִין. באנגלית: Palestine) לציון ערבים ויהודים כאחד,אולם מאז 1948 כינוי זה בדרך כלל מתייחס רק לפלסטינים בני העם הערבי.
באמנה הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן שהוצג לראשונה בשנת 1964 ואחר כך הורחב בשנת 1968, נכתב כי "הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947. אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה, [וגם] מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה, הוא פלסטיני".
המונח פלסטיני כולל קבוצות אתניות נוספות מלבד ערבים, בסעיף 6 של האמנה הפלסטינית נכתב: "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים". המשמעות המקובלת של פַלַסְטִין באמנה הפלסטינית הוא שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. יש הסוברים, שהכוונה לשטחי מדינת ישראל, יהודה ושומרון ורצועת עזה (שטח פלשתינה (א"י) כפי שהוגדר בתוואי המפה של המנדט הבריטי לאחר הפרדתו של עבר הירדן המזרחי מהשטח שיועד במנדט חבר הלאומים לבית הלאומי היהודי). הגדרה זו כוללת ערבים המתגוררים בתחומי ארץ ישראל (למעט ערבים, שלא שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947 ושאינם צאצאים של אלה) וכן פליטים שברחו או גורשו ממנה במלחמת העצמאות (ומעט גם במלחמת ששת הימים) וצאצאיהם.
ניתן לראות את היווסדה של האומה הפלסטינית במרד הערבי הגדול נגד הבריטים ב- 1936, ואת העומד בראשו, חאג' אמין אל חוסייני כאבי האומה הפלסטינית (בתמונה משמאל).
לפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה. לאחר ועידת רבאט, שנערכה באוקטובר 1974, הוכר אש"ף כמייצג הרשמי של הפלסטינים, והוא אף מייצג אותם בעצרת הכללית של האו"ם, במעמד של משקיף. בעקבות הכרה עולמית זו, החלו בשנת 1993 מגעים דיפלומטיים בין נציגים ישראלים לנציגי אש"ף, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי אוסלו, ולהקמת הרשות הפלסטינית.
מהו מוצא הפלסטינים?
מאז המאה ה-20, מתנהל דיון נרחב בין היסטוריונים, הוגי דעות ופוליטיקאים, על השאלה: מהו מוצאם של ערביי ארץ ישראל, במיוחד הפלאחים; סוגיה שתפשה לה מקום בתפישת העולם ובתודעה הלאומית הפלסטינית הנפרדת מהלאומיות הערבית הכללית. הוויכוח טעון מבחינה פוליטית, כאשר באופן כללי נוטים גורמים המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית לטעון שהלאומיות הפלסטינית נוצרה בשלב מאוחר, או אף כי כלל אין לאומיות פלסטינית בעוד גורמים התומכים בהקמת מדינה פלסטינית נוטים לטעון שהלאומיות הפלסטינית ראשיתה בתקופה הכנענית בארץ ישראל[דרוש מקור].
שמות משפחותיהם של רבים מהפלסטיניים מעידים על מוצאם דווקא מחוץ לארץ ישראל, כדוגמת: "אל-מסרי" שפירושו הוא מצרי הנפוץ מאוד בקרבם, ושמות משפחה אחרים המעידים על מוצא מעיראק (למשל: "אל-תכריתי"), סוריה (למשל: "חאלבי"), לבנון (למשל: "אל-לובנאני"), כורדיסטן (למשל: "אל-כורד"), טורקי (למשל: "עות'מאן"), בחריין, עומאן וערב הסעודית (למשל: "אל-חיג'אזי"). שמות משפחה פלסטיניים אחרים אף מעידים על מוצא מאזור המגרב (אל-מגרבי למשל), ממדינות כמו אלג'יריה (למשל: "אל-ג'זאיר") ומרוקו ("אל-ארג'), מסודאן (חמולות שנקראות "עביד" ומוצאם הוא מאפרו-ערבים שהביאו השלטון הממלוכי כחיילים וכעבדים) ומבוסניאקים ("אל-בושנק"), צ'צ'נים (אל-שישני) וצ'רקסים שהובאו לכאן על ידיהאימפריה העות'מאנית במאות ה-18 וה-19.
לפנינו הקלטה של בכיר חמאס ברצועת עזה המדבר על כך, שלכל פלסטיני שורשים במדינות ערביות אחרות:
מאפיינים
למרות שהפלסטינים סמוכים על ארנקם של מדינות המערב, האוריינטציה שלהם היא אנטי מערבית מובהקת. הם תמכו, למשל, בסדאם חוסיין במלחמותיו במערב.
מקורות והעשרה
- ויקיפדיה: הערך "פלסטינים".
- יאיר רגב (2015), האם הפלסטינים הם עם, פייסבוק, 9/10/15.
