תקציר: רב-תרבותיות (Multiculturalism) היא אסטרטגיה של קליטת הגירה והכלת שסעים גזעיים בחברה, המשמשת בעשורים האחרונים כרעיון פרוגרסיבי מאחד בארצות הברית - על בעיות השסעים וההגירה שלה - באירופה ובמדינות מערביות נוספות כקנדה וכניו זילנד, המתמודדות עם עידן ההגירה הנוכחי. משך שנים טואטא הפער שבין הסיסמאות למציאות מתחת לשולחן. היום, מתרחב הפער בין חסידיה הפרוגרסיביים של הגישה הזו; לאלה הבטוחים, שאסטרטגיה זו קרסה לחלוטין, והגיעה למחוזות הזויים ממש!

[בתמונה למעלה: החלום... האוטופיה של הרב תרבותיות... היוצר:  Substantia Jones; המקור: האתר PinkNews (ראו לוגו למטה)]

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

עודכן ב- 21 בפברואר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אתחיל מהסוף. אסטרטגיית הרב תרבותיות הוכרה ככישלון כבר בסוף העשור הראשון של המילניום:

• באוקטובר 2010 הכריזה קנצלרית גרמניה דאז, אנגלה מרקל כי "מודל הרב-תרבותיות לאינטגרציה בגרמניה נכשל לחלוטין" (ראו המאמר למטה).
• בתחילת 2011, הצהיר ראש ממשלת בריטניה דאז, דויד קמרון, את אותם דברים בדיוק.

דוגמאות לכישלון הזה קיימות למכביר, והן התחדדו מאוד בהפגנות המוסלמים בבירות אירופה, בעקבות 'מלחמת חרבות ברזל'. היום, כבר אין צורך בדוגמאות כדי להוכיח טיעון.

למרות זאת, הרב תרבותיות ממשיכה להיות מדיניותן הרשמית של מדינות מערביות פרוגרסיביות. היא יצרה קיטוב הולך וגדל בין תומכיה למתנגדיה. באירופה היא הזרז לעלייתו המחודשת של הימין הקצוני. בארצות הברית היא השתלטה על מוסדות הלימוד והאוניברסיטאות, והופכת לתרבות הגמונית...

אבל, בואו נתחיל מההתחלה.

[למאמר המלא של אסף אוני ב- YNET, לחצו כאן]

העולם המושגי של הרב תרבותיות

רב-תרבותיות (Multiculturalism) היא אסטרטגיה של קליטת הגירה, הכלת ואיחוי שסעים גזעיים בחברה, המשמשת בעשורים האחרונים כרעיון פרוגרסיבי מאחד בארצות הברית - על בעיות השסעים וההגירה שלה - באירופה ובמדינות מערביות נוספות כקנדה וכניו זילנד, המתמודדות עם עידן ההגירה הנוכחי. היא מדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במסגרת של מדינות קולטות הגירה. התפיסה הרב-תרבותית מניחה כי האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם.

האמצעי: הדרך ליישום רב-תרבותיות היא פרדיגמת חשיבה, המכונה פוליטיקה של זהויות או פוליטיקת הזהויות (Identity Politics): זוהי אסטרטגיית פעולה בכלל; ופרקטיקה פוליטית בפרט, המדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה.

במסגרת פוליטיקת הזהויות, אנשים - מגזע מסוים, לאום, דת, מגדר, נטייה מינית, רקע חברתי, מעמד חברתי או גורמים מזהים אחרים - מפתחים אג'נדות פוליטיות המבוססות על זהויות אלו, וע"י כך, מפרקים 'זהויות הגמוניות' של הרוב הלאומי ה'מדכא' [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'פוליטיקה של זהויות – אסטרטגיה של פירוק חברתי?', לחצו כאן].

הכלים: פוליטיקת הזהויות עושה שימוש להשגת מטרותיה בתקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט (Politically correct או political correctness) שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות, או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כל ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.

הסנקציות:

• מידת היכולת לתקשר ולהשתלב בחברה רב תרבותית מכונה כשירות תרבותית (Cultural Competency), או נעורות - "WOKE".
• מי שאיננו כשיר תרבותית, מתויג כגזען, ו'מבוטל', משמע, מודר מהסביבה החברתית ומהרשתות החברתיות.

משך שנים טואטא הפער שבין הסיסמאות למציאות מתחת לשולחן. היום, מתרחב הפער בין חסידיה הפרוגרסיביים של הגישה הזו; לאלה הבטוחים, שאסטרטגיה זו קרסה לחלוטין, והגיעה למחוזות הזויים ממש!

[בכרזה: הכר את הרב תרבותיות. הכרזה: ייצור ידע]

[בכתבה - מעוללות הרב תרבותיות: ב- 20 בדצמבר 2014 בדיז'ון שבצרפת, קרא נהג רכב קריאות בערבית, פתח בנסיעה לעבר הולכי רגל שהיו במקום ודרס אותם. לפחות 11 בני אדם נפצעו באירוע, שניים מתוכם קשה מאוד. הפיגוע הזה היה רק החלוץ לגל פיגועים של מהגרים מוסלמים על אדמת אירופה בינואר 2015, שהבהיר לרבים את הפער שבין חלום הרב-תרבותיות לשברו...לכתבה המלאה ב- DW, לחצו כאן]

הרקע לרב תרבותיות: תרבות האשמה הלבנה

תרבות האשמה הוא מאפיין של החברה המערבית. אינה רק תגובה רגשית ספונטנית לעוול (בהקשר זה, עוול שעשה האדם הלבן לגזעים אחרים במהלך המאות הקודמות, בעידן הקולוניאליזם; ותוך כדי אפליה רבת שנים, של גזעים אחרים במדינות לבנות), אלא תוצר של דיסוננס קוגניטיבי  בקרב האליטות. היא משמשת מנגנון לפתרון הסתירה המובנית, בין אורחות חייהם האמידים לבין הסבל המתפשט שחווים אחרים.

[בתמונה: התוצאה של תרבות האשמה: "מהגרים מתקבלים כאן בשמחה"... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כך זה התחיל...

מדיניות רב-תרבותית אומצה לראשונה בחוק כמדיניות ממשלתית רשמית בקנדה בשנת 1971. מטרתה הייתה לאחד בצורה טובה יותר את הקבוצות השונות בחברה כדי לנסות ולהפיג את המתחים בין צרפתים-קנדים ואנגלים-קנדים כמו גם לחזק את הקשר של קבוצות מוצא אחרות למדינה. כשהחלו גלי העלייה למערב נתפסה הרב תרבותיות ככלי האולטימטיבי לקליטה נכונה ולשילוב מהיר של המהגרים.

[בתמונה: עולות חדשות מהולנד ומתימן במושב עין ורד, 1949. המקור: פייסבוק]

הסנקציות עובדות...

כלי ההשתלטות של הרב-תרבותיות הם כה אפקטיביים, עד כי כל ביקורת על הרב תרבותיות דוכאה עד סוף העשור הראשון של המילניום. כל מי שהעז למתוח ביקורת נצלב ו'בוטל'.

הסופר בריטי, העיתונאי והפרשן פוליטי, דאגלס קיר מאריי (Douglas Kear Murray; ראו תמונה למטה) - שהוא אחד הבולטים במובילי המאבק הציבורי נגד הרב תרבותיות - כתב כך בספרו: המוות המוזר של אירופה (The Strange Death of Europe: Immigration, Identity, Islam) (בהוצאת סלע מאיר, ספריית שיבולת, ובתרגומו של אורי רדלר): "מדהים לראות, כצד באותה שעה שאירופה פתחה את שעריה לעולם (מאריי מתכוון לגל ההגירה ששוטף בעשור האחרון את אירופה, פ"י), היא נעלה, כמעט לחלוטין את דלתות הדיון בנושא זה..." [להרחבה על ספרו של דאגלס מאריי, 'המוות המוזר של אירופה', לחצו כאן].

[תמונתו של דאגלס מאריי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Rebel Wisdom. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: המוות המוזר של אירופה לדאגלס מאריי, שראה אור בהוצאת סלע מאיר בפברואר 2019, אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

המקרה של הפסיכולוג החברתי, ניקולאי סנלס, כמקרה בוחן:

ד"ר גדעון שניר מביא במאמרו על תרבות האשמה, את סיפורו של הפסיכולוג חברתי הדני הצעיר ניקולאי סנלס (2009) מעיריית קופנהגן, שתיאר את ניסיון עיריית קופנהגן לקדם רב-תרבותיות עם הקהילה המוסלמית בעיר שהוגדר בסופו של דבר כישלון. סנלס - שהועסק בעירייה כפסיכולוג חברתי טיפולי - שם לב לעובדה, שלאחר כשנה וחצי בתפקיד, הרוב המוחלט של העבריינים הצעירים בהם טיפל הם מוסלמים [למאמרו של ד"ר גדעון שניר: 'תרבות מתאבדת', לחצו כאן].

יתר על כן, כשנתבקשו להגדיר את זהותם, הרוב היו בני הדור השלישי של המהגרים ממדינות ערב, הגדירו עצמם קודם כול כמוסלמים, אחר כך כבני ארץ המוצא של הוריהם (כמו תוניס, אלג'יר, עיראק וכו), ורק במקום השלישי - דנים, נתון המוכיח שמאמצעי העירייה לאינטגרציה - כשלו.

לאחר שהעיר את תשומת לב פרנסי העיר לתופעה, כינסה העירייה את כול הגופים השותפים למאמץ לקידום האינטגרציה של הזרים לדון בדרכי פעולה לשיפור המצב. התוצאה הייתה יותר מ- 100 החלטות על "מה העירייה צריכה לעשות"; ואף לא החלטה אחת, מה האחריות של הצד השני; ומה נדרש מהם לשיפור המצב.

סנלס סבר שסדרת החלטות זו בסגנון "אנחנו אשמים" לא תפתור הבעיה, וגם יצא נגד הכינוי האנמי "זרים" שנכפה עליהם בתוקף הפוליטיקלי קורקט במקום לקרוא לילד בשמו המוסלמים.

בעקבות דעותיו המאד לא תואמות את הפוליטיקלי קורקט הממסדי, 'התפוטר' סנלס מעבודתו, פרסם את ממצאיו בחוברת בעלת תפוצה רחבה, שזכתה להדים רבים באירופה. עד היום סנלס ממשיך לחקור את התופעה ומהווה נציג חשוב של תנועות החברתיות המתנגדות לשטף הגירה המוסלמית לאירופה; ומזהיר, ללא לאות, מפני הסכנה הקרובה למלחמת אזרחים מדממת".

[בתמונה: בדרך למלחמת אזרחים באירופה? מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

תרבות הטרלול האמריקנית המשתלטת

הדרך הטובה ביותר להבין את המתרחש עתה בקרב הדור הצעיר שעבר ועובר שטיפת מוח מאסיבית בבתי הספר ובאוניברסיטאות בארצות הברית, היא דרך מאמרו של ההיסטוריון פרופ' ויקטור דיוויס האנסון (Victor Davis Hanson; ראו תמונה למטה) באתר American Greatness, שמביא עשרה כללים חדשים לעולם פוסט אמריקני. המאמר תורגם לעברית בעיתון 'ישראל היום', והרי הכללים לפניכם:

"... 1. כסף הוא רעיון גמיש. ניתן ליצור אותו יש מאין. גירעונות שנתיים וחוב לאומי מצטבר אינם כה חשובים. נשיאים קודמים יצרו חובות אדירים אך לפחות הבינו כי הכסף הוא דבר אמיתי ושצריך לשלם את החוב. ההבנה הזו כבר לא קיימת. בעוד אנו צועדים לקראת חוב לאומי בסך 30 טריליון דולרים, האליטות האמריקניות סבורות כי התחייבויות גדלות לא־רלוונטיות, והן ששות להוציא יותר.

2. החוק לא מחייב. הנשיא ג'ו ביידן נשבע לדאוג לכך ש"החוקים יקוימו באופן מלא", אך הפך את חוקי ההגירה לבטלים למעשה. חלק מהמפגינים שהתפרעו בשנה שעברה עמדו לדין, אבל רבים אחרים לא. מעצרים, כתבי אישום ומשפטים הפכו לדבר נזיל. האידיאולוגיה היא זו שמושלת. גנבו לך רכב? תקפו אותך פיזית? ירו בך? ייתכן שזו בכלל אשמתך. האם הקורבן באמת קורבן והתוקף באמת תוקף? תלוי מה משרת את האג'נדה הרחבה של השמאל.

3. גזענות היא דבר מקובל. אנחנו מוגדרים קודם לפי המוצא האתני או ההשתייכות הדתית, ורק אחר כך לפי המשותף לנו כאמריקנים. הדרה של סטודנטים לבנים ממעונות ומטקסים, "מרחבים בטוחים" ותוכניות גזעניות אחרות הפכו למציאות. זו הרי גזענות "טובה".

4. המהגר עדיף על האזרח. בניגוד למארחו, האורח החדש אינו מוכתם בידי החטאים ההיסטוריים של ייסוד אמריקה. האזרחים חייבים לציית לחוק ולשמור על כללי הבידוד והריחוק החברתי, אך מהגרים לא צריכים להיות מודאגים מזוטות, ובטח שלא מכניסתם ומשהייתם הבלתי חוקית באמריקה. האליטות שלנו סבורות שמהגרים לא חוקיים קרובים יותר לאבות המייסדים של אמריקה מאשר אזרחיה החוקיים. ממילא מחציתם הרי כבר חסרי תקנה.

5. האזרחים הם ילדים קטנים. אסור לבקש מהם להציג תעודה מזהה כדי להצביע בקלפי, ו"שקרים אציליים" על הקורונה הכרחיים להגן על הנבערים מעצמם. האמריקנים זקוקים להקלות מלחץ שיוצרים דברים כמו ציונים, מבחנים וחוקי התנהגות בבית הספר. הם גם לא מבינים שלשלם ביוקר על דלק, חימום או מיזוג אוויר זה בעצם לטובתם.

6. יחי האיתות המוסרי. פעילי אקלים טסים סביב העולם במטוסים פרטיים ומזהמים. לוחמי "צדק חברתי" חיים בשכונות סגורות ושמורות. מיליארדרים אליטיסטים מתחזים לקורבנות של סקסיזם, גזענות והומופוביה. מה שחשוב הוא כיצד אתה מורה לנחותים ממך לחיות את חייהם, ולא כיצד אתה חי בעצמך.

7. עדיף להתעלם מבעיה במקום לנסות לפתור אותה. יותר הומאני לשמר את המצב שבו אלפי אנשים חיים, אוכלים, עושים צרכיהם ומשתמשים בסמים ברחובות, מאשר לשחרר חסמים לדיור בר־השגה, לחייב אשפוז לסובלים מבעיות נפשיות או להקים מתחמי מחסה ציבוריים.

8. מקארתיזם הוא טוב. החרבת החיים וקריירות של אנשים בשל מחשבות לא נכונות, בעצם מצילה חיים רבים וקריירות רבות. תרבות הביטול ושלטון הטרור בטוויטר מספקים את ההרתעה הדרושה. בזכות גיליוטינת האינטרנט, האמריקנים יהפכו זהירים יותר ויתנהגו באופן ראוי ונאור.

[בתמונה משמאל: המקארתיזם חוזר, אבל הפעם משמאל... תמונתו של הסנטור ג'וזף מקארתי היא נחלת הכלל]

9. בורות עדיפה על ידע. הפלת פסלים, שינוי שמות בניינים או מיזמי שכתוב היסטוריה לא דורשים ידע היסטורי או הוכחות כלשהן. גיבורי העבר הם לא יותר מאגדות. תארים אקדמיים משקפים קשרים והמלצות, לא ידע. המותג חשוב יותר ממי שיצר אותו. 10. הנעורות - "WOKE" היא הדת החדשה, והיא צומחת מהר יותר מהנצרות. בדת הזו יש יותר כוהנים מאשר מאמינים והיא חזקה יותר מאי פעם. עמק הסיליקון הוא הוותיקן החדש, וחברות כמו אמזון, אפל, פייסבוק, גוגל וטוויטר הן מבשרות הבשורה...".

[למאמר המלא ב'ישראל היום', לחצו כאן]

[בתמונה: פרופ' ויקטור דיוויס האנסון. התמונה היא נחלת הכלל]

אז למה נכשלה הרב תרבותיות? זו היעדר חשיבה מערכתית, טמבל!

אנחנו מערכת מורכבת. התא המשפחתי שלנו הוא מערכת מורכבת וכך גם השכונה שבה אנו גרים, מקום עבודתנו, עירנו, מדינתנו וכדומה. למרות זאת, אנחנו מתעקשים שלא להכיר את חוקי המערכות המורכבות... חשיבה מערכתית - היכולת לנתח ולקבל החלטות, על פי חוקי המערכות המורכבות ולא בניגוד להם - הייתה מעמידה את הוגי הרעיון היפה והנאיבי הזה על טעותם, כבר בהתחלה:

רב תרבותיות היא בעיה מורכבת, ואסטרטגיית הרב תרבותיות היא פתרון ליניארי, ילדותי משהו. בחשיבה מערכתית, מתן פתרון מהמעלה הראשונה לבעיות מהמעלה השנייה היא אחת מטעויות הניהול הקלאסיות, שאובחנה כבר בתחילת החצי השני של המאה העשרים - בספרם הקלאסי של ואצלאוויק, ויקלנד ופיש - שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ושל פתירת בעיות:

מיישמי הרב תרבותיות התעלמו ממורכבותה. זוהי טעות מוכרת שקרל פופר, אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר במאה ה-20, הזהיר מפניה, עוד ב- 1945, וכינה אותה 'פרדוקס הסובלנות':

"כדי לשמור על חברה סובלנית, החברה חייבת להיות חסרת סובלנות כלפי חוסר סובלנות". עבור פופר, לסובלנות יש גבולות, סובלנות בלתי מוגבלת תפתח את הדלת לדומיננטיות של חסרי סובלנות... [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'פרדוקס הסובלנות' הכשיל את ה'רב תרבותיות', לחצו כאן].

[בתמונה: 'פרדוקס הסובלנות' הכשיל את ה'רב תרבותיות'... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'פוליטיקה של זהויות – אסטרטגיה של פירוק חברתי?'.
• מאמר: 'פרדיגמה, התנפצות פרדיגמות ואפקט פלאנק'.
• מאמר: 'כשירות ואי כשירות תרבותית: המושג הזה בכלל רלוונטי?'.
• מאמר: 'נעורות – WOKE – סדר תרבותי חדש ומטורלל באמריקה ובישראל'.
• הרחבת המושג: 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע.
• אוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי'.
• למאמרו של ד"ר גדעון שניר: 'תרבות מתאבדת';
• הרחבה בנושא הצלחה וכישלון;
• הרחבת המושג 'מערכת מורכבת'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'פרדוקס הסובלנות' הכשיל את ה'רב תרבותיות'.
• אוסף המאמרים על חשיבה מערכתית;
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'מורכבות';
• אוסף המאמרים על ליניאריות וחוסר ליניאריות;
• מאמרו של רוני אקריש: 'פרדוקס הסובלנות של קרל פופר – גם לסובלנות יש גבולות'.

[בתמונה: כרזה שפורסמה בפייסבוק ב- 2015, הלועגת לרב תרבותיות: "בזבזתי 30 דק' בניסיון לשוחח עימן, על מנת ללמוד עוד על תרבותן, עד שהברמן סיפר לי שהן רק מטריות..."]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2017), פוליטיקה של זהויות, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), כשירות תרבותית, ייצור ידע, 9/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה, ייצור ידע, 2/10/22.
• יחזקאלי פנחס (2014), שיטור בחברה רב תרבותית, 5/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2015), למה נכשלה הרב תרבותיות במערב ומי מרוויח מזה?
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2015), התרבות הארגונית של המשטרה והרב תרבותיות: פרשת מזל אסתרחן.
• ויקיפדיה: הערך: "רב תרבותיות".
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), הצלחה וכישלון באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), ההיגיון הפרדוקסלי של הרב תרבותיות והגזענות, ייצור ידע, 27/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2017), דיסוננס קוגניטיבי, ייצור ידע, 7/12/17.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'פרדוקס הסובלנות' הכשיל את ה'רב תרבותיות, ייצור ידע, 20/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), ליניאריות וחוסר ליניאריות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 14/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), הטעות הניהולית הקלאסית – מתן פתרון מהמעלה הראשונה לבעיות מהמעלה השנייה, ייצור ידע, 12/8/19.
• Wikipedia: "Multiculturalism".