קהילות מדומיינות (Imagined Communities) הוא ספר חשוב ורב השפעה של חוקר היחסים הבינלאומיים בנדיקט אנדרסון (benedict a.nderson) שיצא לאור בשנת 1983. בספר קהילות מדומיינות מנתח בנדיקט אנדרסון את תופעת הלאומיות והתודעה הלאומית כפי שצמחה במאה ה-20. בנדיקט אנדרסון טוען כי לאומיות היא למעשה דמיון קולקטיבי של קבוצת אנשים המאחד אותם דרך זיכרון ותודעה משותפת, וגורם להם לפעול מתוך מחויבות למסגרת מדינית ממשית העומדת על יסודות מדומיינים.
התודעה המדומיינת של קהילות מדומיינות היא כה חזקה עד כי היא יכולה להניע אנשים לכדי מעשים כמו יציאה למלחמה גם במחיר חייהם למען אותו אידיאל הקיים אך ורק במחשבתם. הביטוי בן ימינו של קהילות מדומיינות הוא מדינות הלאום המאחדות תחתן קבוצות שונות ופרטים שונים תחת מטריה של תודעה משותפת שמאחדת אותם.
קהילות מדומיינות של אומות או לאומים החליפו במאה העשרים את אותן קהילות מדומיינות מסורתיות יותר שבאו לידי ביטוי בתודעה דתית כמו היהדות, נצרות ואיסלאם.
אחת הדוגמאות שמביא בנדיקט לקהילה מדומיינת היא העם היהודי, שהיה מפוזר בכל רחבי העולם וקיים אורחות חיים שונות מאוד זה מזה אך התאחד סביב תודעה לאומית אחת של הציונות כפי שהיא באה לידי ביטוי בארץ ישראל.
דוגמה טובה עוד יותר - שניתן להוסיף לאלה של בנדיקט - היא העם הפלסטיני, שלמרות ששרשיו מדומיינים לחלוטין, הוא הצליח ליצור תודעה וזהות משותפת!
טענתו העיקרית של בנדיקט אנדרסון במושג " קהילה מדומיינת" הוא כי קבוצה של אנשים המוגדרת בתור לאום היא למעשה יישות פוליטית "מדומיינת" הקיימת אך ורק בתודעתם של אנשים ולא במציאות. הרעיון המרכזי של " קהילות מדומיינות" הוא כי לאום נוצר ברגע שקבוצת אנשים מתאגדת סביב רעיונות או תפיסות משותפים הגורמים להם לפעול בתור קבוצה אחידה לשם מטרה משותפת, וזאת ללא קשר ליחסים בניהם במציאות.
הנקודה היסודית ביותר של הספר "קהילות מדומיינות" של בנדיקט אנדרסון היא כי במדינות הלאום של היום לא מכירים כל החברים בקהילה אחד את השני, ואלו הם רק יסודות מנטליים "מדומיינים" הקושרים אותם אחד לשני ויוצרים בניהם קשרים של מחויבות הדדית ופעילות משותפת. לטענתו של בנדיקט אנדרסון קהילות מדומיינות יוצרות גם גבולות מדומיינים בין מי שחבר בקהילה זו ומי שאינו חבר בה, מה שיכול להסביר את היחס לזרים במדינות לאום בנות זמננו.
לניתוחו של בנדיקט אנדרסון בספר " קהילות מדומיינות" מהפכת הדפוס והקפיטליזם שהתלווה אליה משחקים תפקיד משמעותי ביצירתן של מדינות לאום מודרניות. הדפוס אפשר הפצה רחבה של רעיונות משותפים והוא יצר האחדה של שפה, הן מילולית והן מטאפורית, בין אנשים שונים שהחלו לגבש לפיכך תודעה לאומית. לטענתו של בנדיקט אנדרסון הדפוס הביא להפצה של חומרים הכתובים בשפות המוניות ונגישות לציבור הולך וגדל של יודעי קרוא וכתוב, וזאת בניגוד לטקסטים הרווחים לפני מהפכת הדפוס שהיו מוגבלים בעיקר לכתבי קודש בשפות שלא היו נגישות לציבור הרחב. הקפיטליזם הוא שהניע את המנגנון הזה על ידי רצונם של מדפיסים להגיע לקהלים כמה שיותר רחבים ולהתאים את התוכן המודפס ליכולות והטעמים שלהם. מגמה זו גרמה להאחדה של ניבים שונים ששימשו קבוצות אנושיות שונות והביאו ליצירה של " קהילות מדומינות" סביב לשון משותפת ורעיונות רווחים שהופצו דרך אותה צורת תקשורת חדשה שבאה לעולם. כלומר, השפה המשותפת החדשה שנוצרה עקב מהפכת הדפוס איחדה בין קבוצות שונות וחיזקה את התודעה המשותפת שלהם. היווצרותם של רומנים כמו גם עיתונים חיזקה את היווצרותן של קהילות מדומיינות משום שהיא איחדה בני אדם סביב התרחשויות ולמעשה מידע המשותף לכל, ובכך נוצרה תודעה משותפת של אנשים שבפועל לא היה להם קשר ישיר אחד עם השני. כלומר, דרך העיתון המודפס יכלו אנשים במקומות שונים וסיטואציות שונות לדעת ולחלוק את אותו המידע ואותם האירועים וכך נוצרו קהילות מדומיינות.
אלמנט נוסף המהווה קהילות מדומיינות לפי בנדיקט אנדרסון הוא הזיכרון המשותף. עליית הלאומיות במאה ה-19 גרמה לעמים רבים "להמציא" לעצמם עבר משותף רחוק שלמעשה היה בה בעת פועל יוצא והגורם של תודעתם המתגבשת בתור עם שהוא, כמובן, קהילה מדומיינת.
