תקציר: אחת ההצלחות האדירות של תנועת המחאה של תחילת 2023 נגד הרפורמה המשפטית (ובעצם, נגד שלטון הימין) היא יכולתה להנחיל לתומכיה את מה שמכונה הקרב יועצים אסטרטגיים ומומחי אקדמיה: התנהגות קולקטיבית (Collective behavior) או התנהגות נחילית (Swarm behavior). באופן כזה, אין צורך לדרבן אנשים לצאת ולהפגין. הדחף הופך פנימי וסוחף... היא מתרחשת, בין היתר, כאשר נוצרת תחושה - אמתית או מדומה - של סכנה משמעותית של הישרדות על הקבוצה; או כשנוצרת בהתארגנות עצמית דינמיקה, שמושכת את הפרטים להיות חלק מההתנהגות הקבוצתית הזו...

[בתמונה: התנהגות קולקטיבית של אוהדים... תמונה חופשית שהועלתה מאתר GIFER על ידי גולש בלתי ידוע]

[למעבר למושג קרוב, דה-אינדיבידואציה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קבוצות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התנהגות קולקטיבית של קבוצה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 28 באפריל 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת ההצלחות האדירות של תנועת המחאה של תחילת 2023 נגד הרפורמה המשפטית (ובעצם, נגד שלטון הימין) היא יכולתה להנחיל לתומכיה את מה שמכונה הקרב יועצים אסטרטגיים ומומחי אקדמיה: התנהגות קולקטיבית (Collective behavior) או התנהגות נחילית (Swarm behavior). באופן כזה, אין צורך לדרבן אנשים לצאת ולהפגין. הדחף הופך פנימי וסוחף...

זהו מצב שבו הפרטים (הסוכנים העצמאיים) במערכת מורכבת עובדים דה-אינדיבידואציה (deindividuation): הם מבקשים להיות חלק ממשהו גדול יותר ונטמעים בתוכו; וכך, מבלי להרגיש, הם מאבדים את זהותם האישית, מוותרים על מטרותיהן הנפרדות, מתמזגים עם זהות הקבוצה. ומתנהגים כגוף אחד - כקולקטיב - המציית לחוקי תיאום, להשגת מטרת העל.

התנהגות זו - בין אם של בני אדם או של גורמים אחרים בטבע - אינה ניתנת להסבר במונחים אינדיווידואליסטים (עידן, 2014, ע' 28). היא מתרחשת, בין היתר, כאשר מוקנית / נוצרת תחושה - אמיתית או מדומה - של סכנה משמעותית של הישרדות על הקבוצה; או כשנוצרת בהתארגנות עצמית דינמיקה, שמושכת את הפרטים להיות חלק מההתנהגות הקבוצתית הזו.

אדגיש, כי המושג הזה גורר זיכרונות קשים מעידן הנאציזם והפשיזם של המאה הקודמת, אולם האמת היא תרגום שכל תורת הייעוץ האסטרטגי והפרסום נולדה על בסיס הדפוסים שהתהוו אז.

מקרה קיצוני של התנהגות קולקטיבית הוא התאבדות קולקטיבית [להרחבה בנושא 'התאבדות קולקטיבית' לחצו כאן].

[בתמונה: אנשים מתנהגים בצורה שונה בקבוצות... צילום מסך מתוך סדרת הטלוויזיה בול (Bull). אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

התנהגות קולקטיבית בטבע

קיימים בטבע מינים שגודלם ויכולותיהם האינדיבידואליות לא מאפשרים להם קיום עצמאי. על כן, אורח חייהם הבסיסי הוא של התנהגות קולקטיבית (למשל: נמלים; דבורים; להקות ציפורים; להקות דגיגונים; וכדומה). כך לדוגמה, טורף יכול לצוד בקלות ציפור אחת, כשהקבוצה עפה בצורה בלתי מתואמת. אבל בלהקות, כל ציפור לעצמה מצמצמת את הסכנה שתיפול לטרף באמצעות תיאומי תנועה ותיאומי התחמקות, כדי לבלבל את הטורפים (סל ואייזנהרט, 2015, ע' 85).

[בתמונה: התנהגות קולקטיבית בטבע... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

קבוצות אחרות משנות צורה והתנהגות כאשר הם מזהים סכנה לקיומם. הדוגמה הקלאסית היא החגבים: חגב בודד חי לבדו, נמנע ממגע עם בני מינו ואינו מהווה איום. אולם, כשהסביבה מתדלדלת וחגבים מזהים סכנה הישרדותית, הם עוברים טרנספורמציה פיזית ומנטלית והופכים לארבה - מיליוני חרקים המאפילים את השמיים בטווח של כמה קילומטרים, וחוצים יבשות במעופם (ראו התמונה למעלה), תוך חיסול של יבולים וחיות משק, מעין צבא מהגיהינום... ההבדל בין חגבים בודדים לבין מצבם הקולקטיבי - הארבה - כה גדול, עד שבעבר סברו ביולוגים שמדובר בשני מינים נפרדים (סל ואייזנהרט, 2015, עמ' 86-85).

[בתמונה: קבוצות מסויימות משנות צורה והתנהגות כאשר הם מזהים סכנה לקיומם. הדוגמה הקלאסית היא החגבים (ראו בכתבה למטה)... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Josch13 לאתר Pixabay]

שימור ההתנהגות הקולקטיבית

התנהגות קולקטיבית נאכפת באמצעות חוקים מנחים פשוטים וברורים, המאפשרים חברי הקהילה יכולים לפקח זה על זה, ולהעניש את כל מי שמפר את הנורמות החברתיות (ע' 46). כך למשל, נחיל ארבה שומר על האחדות הקולקטיבית הבעזרת שני חוקים: (1) ברח מאלה שמאחוריך; (2) אכול את זה שלפניך שמתקרב יותר מידי (סל ואייזנהרט, 2015, ע' 86).

[לכתבה המלאה של דרור פויר בגלובס, לחצו כאן]

התנהגות קולקטיבית בבני אדם והזיכרון הרע של דיקטטורות המאה ה- 20

בני האדם יוצרים התנהגות קולקטיבית הן באופן מקרי, הן באופן יזום, הן באופן קבוע כאורח חיים, והן בעתות חירום, על מנת להישרד: התנהגות קולקטיבית הנוצרת באופן מקרי: גורם אחד בקבוצה אנושית יכול ליצור תגובת שרשרת המביאה להתנהגות קולקטיבית, בלי שלאנשי הקבוצה השונים יש קשר מוקדם כלשהו ביניהם.

התנהגות קולקטיבית הנוצרת באופן יזום: משטרים פשיסטיים, למשל, נבנו על מיסוד התנהגות קולקטיבית בין אזרחיהן. כשמשטר טוטליטרי מגיע לשלטון, יש לו כלים רבים לעשות זאת, אבל אין לו יכולת להשליט התנהגות קולקטיבית לפני כן. לכן, מפלגות פשיסטיות מעולם לא היו רוב, לפני עלייתן לשלטון. אפילו המפלגה הנאצית - שללא ספק הצליחה בבחירות יותר מכל מפלגה פשיסטית אחרת- מעולם לא קיבלה יותר מ- 37 אחוזי תמיכה בבחירות חופשיות. המפלגה הפשיסטית האיטלקית קיבלה הרבה פחות קולות מהמפלגה הנאצית. רוב המפלגות הפשיסטיות זכו בבחירות להצלחה קטנה מאוד, או שלא זכו להצלחה בכלל, וכתוצאה מכך, לא היה להן כוח מיקוח במשחק הפרלמנטרי (פקסטון, 2006, עמ' 185-184; ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: 'האנטומיה של הפשיזם' לרוברט פקסטון, שראתה אור בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי עליית הגג, ספרי חמד, ב- 2009. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

התנהגות קולקטיבית כאורח חיים: התפקוד במסגרת ארגונים, כאשר חוקי התיאום בין חברי הארגון נאכפים על ידי התרבות הארגונית, שמחברתת מצד אחד; ו"מוציאה אל מחוץ למחנה" כל מי שאינו מתחברת.

התנהגות קולקטיבית על מנת להישרד: בחייהם הפרטיים, בני אדם משתייכים, בדרך כלל, לקבוצה השנייה. כל עוד הם מצויים בסכנת הישרדות הם מתנהגים כקולקטיב (מלחמה היא מצב קלאסי של התנהגות קולקטיבית). ככל שתנאיהם משתנים לתנאי רווחה, הם מפתחים התנהגות אינדיבידואלית, שמאפייניה גוברים אף עם דרישות הקולקטיב. לא בכדי התפתח הליברליזם בעולם המערבי העשיר; ואילו דיקטטורות צצות בעתות מצוקה. הדוגמה הדומה ביותר של התנהגות קולקטיבית לטרנספורמציה של חגב לארבה הייתה גרמניה הנאצית, שהתהוותה בעקבות תבוסת הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, ההשפלה האדירה של חוזה ורסאי והשפל הכלכלי הגדול. היא עברה ממצב של אומה מתורבתת לאומה של אוכלי אדם שפיתחה וקידשה הרג תעשייתי בקנה מידה בלתי נתפסים.

[בתמונה: התנהגות קולקטיבית בגרמניה הנאצית שצמחה על רקע איום הישרדותי. התמונה היא נחלת הכלל]

מטבע הדברים, דמוקרטיות מתקשות להתמודד עם מצבים הישרדותיים

אתונה העתיקה - שרווחתה היחסית הצמיחה דמוקרטיה - ניגפה על ידי ספרטה במלחמה הפלופונסית (431 לפני הספירה), ואיבדה את עצמאותה לעד לפיליפוס השני, מלך מקדוניה. רומא העתיקה עברה - על רקע של שפע יחסי - ממשטר מלוכני, עד למאה השישית לפנה"ס, למשטר רפובליקני ששרד עד שלהי המאה הראשונה לפנה"ס. אולם בחכמתם הבינו את חולשת הדמוקרטיה בעת חירום, ויצרו הסדרה שלטונית לפיה (בין היתר) בזמנים כאלה, נבחר דיקטטור לזמן קצוב, כדי לרכז את מוסדות השלטון במלחמה ובכדי לחסוך בזמן של ריצה בין המוסדות השונים.

גם הדמוקרטיות באירופה של חצייה הראשון של המאה העשרים גילו אימפוטנציה ביכולת ההתמודדות שלהם עם גרמניה הנאצית. התוצאה הייתה שרק פסע היה בינים לבין תבוסה טוטלית במלחמת העולם השנייה. רק הטעויות שביצעה גרמניה הביאו לבסוף לחיסול מהיר של האימפריה העצומה שכבשה, ולתבוסתה המחודשת.

[בתמונה: עוד דוגמה להתנהגות קולקטיבית בגרמניה הנאצית. רק אדם אחד בקהל נמנע מלהצדיע במועל יד (מסומן בעיגול) הצלם אינו ידוע. מתוך האתר: 40 Rare Historical Photographs You Must See]

דמוקרטיות מודרניות מצאו דרך אפקטיבית להתמודד עם האתגר בתוכן בעזרת הכלי של דמוקרטיה מתגוננת. משמע, הסדרה חוקית של פגיעה בזכויותיהן של קבוצות המסכנות את קיומה או מאיימות על בטחון המדינה ועל הסדר הציבורי, על ידי יצירת מנגנון של חוקים, תקנות ופסקי דין, המגביל חלק מזכויות האזרח, במצבים שבהם יש סכנה לכאורה לעצם קיום המדינה, לאופייה הדמוקרטי, למרכיבים אחרים באופייה, לחייהן ולזכויותיהן האזרחיות של קבוצות מיעוט באוכלוסייה וכיוצא באלה. ביחסים עם מדינות סוררות שעברו טרנספורמציה - ומאופיינות בהתנהגות קולקטיבית - מתקשות הדמוקרטיות המודרניות יותר. הכלי העיקרי שבו פועלים מנהיגים דמוקרטיים ביחסים בינלאומיים הוא במקרים גבוליים - בהם המלחמה הופכת לאופציה ריאלית - בדרך של פיוס וחתירה לשינוי התנאים הסביבתיים, בתקווה שהשינוי הזה ייצור טרנספורמציה ויפרק את ההתנהגות הקולקטיבית של אומות סוררות. הבעיה היא, שמרגע שנוצר השינוי ו"החגב הפך לארבה", בכלל לא בטוח ששינוי התנאים והזמן שנותר יספיקו לצורך כך:

• כך הביאה מדיניות הפיוס של המעצמות המערביות ערב מלחמת העולם השנייה - במקום תוקפנות מהירה בשלבים ראשונים של גילויי התוקפנות הנאצית שהיו ממוטטים את המשטר - למלחמה עולמית שנייה בחצי מאה.
• כך כשלו הניסיונות האמריקניים עד כה לשנות את קוריאה הצפונית ולמנוע ממנה נשק אטומי.
• כך צריך להבין גם את התנהגות המעצמות במשבר הגרעין האיראני ואת סוג הפתרון שבו בחרו: במקום תוקפנות מהירה עתה שתפיל את המשטר, שינוי התנאים הכלכליים באיראן ויצירת טווח זמן של 10 שנים, בתקווה שהם יספיקו לטרנספורמציה חוזרת שבה "יהפוך הארבה חזרה לחגב"...

[התמונה המקורית של האלוף במיל עמוס ידלין: דובר צה"ל]

[למעבר למושג קרוב, דה-אינדיבידואציה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קבוצות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התנהגות קולקטיבית של קבוצה, לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על התנהגות קולקטיבית של קבוצה;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• הרחבה על: 'דה-אינדיבידואציה';
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה';
• אוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים';
• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• הרחבה בנושא 'התאבדות קולקטיבית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), התנהגות קולקטיבית של קבוצה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/4/23
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• סל דונלד, אייזנהרט קתלין מ' (2015), חוקים פשוטים. איך להצליח בעולם מורכב, תל אביב: דיונון.
• מייקל בונד (2017), המון ביחד, אלכסון, 8/6/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), דה-אינדיבידואציה, ייצור ידע, 11/3/18.
• רוברט פקסטון (2006), האנטומיה של הפשיזם, תל אביב: ספרח עליית הגג , ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
• פנחס יחזקאלי (2018), התאבדות קולקטיבית – למה אנחנו, וגם אחרים, מתאבדים? ייצור ידע, 13/5/18.