פנחס יחזקאלי: עוצמה לאומית – הכוח המניע מדינות

תקציר: עוצמה לאומית (National Power) היא אולי המושג החשוב ביותר ביחסים בין לאומיים. היכולת של שחקן בזירה הבינלאומית (ארגון, מדינה או גוש מדינות) לקדם את האינטרסים הלאומיים שלו, להשפיע על המערכת הבין-לאומית ולהפגין עליונות בתהליכי מיקוח בין-לאומיים. זוהי היכולת לאלץ שחקן אחר לשנות את התנהגותו, גם אם שינוי זה מנוגד לאינטרסים הלאומיים שלו. שימוש בעוצמה בהקשר של ביטחון לאומי. זוהי מכפלה של המשאבים, היכולת והנחישות להפעלתם, לשם הגשמת מטרות לאומיות. ביחסים הבין-לאומיים...

[בתמונה: מצעד צבאי בכיכר האדומה כביטוי לעוצמה לאומית. תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי zhuravlevzhuravleva לאתר Pixabay]

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

הדף עודכן לאחרונה ב- 18 באפריל 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

* * *

פרולוג

למה כוחות הקואליציה הרגו ללא הבחנה, במלחמתן בעיראק באפגניסטן ובסוריה, ומדינת ישראל נחקרת על המלחמות בעזה? כיוון שהם יכולים! או במלים אחרות: כי עוצמתם היחסית מאפשרת להם...

יש רק קריטריון אחד המנווט את פעילותן של מערכות מורכבות, והוא איננו צדק, ולא מוסר ולא שוויון, אלא העוצמה, האופן שבו היא מתחלקת בין מרכיבי הארגון והמאבק ביניהם על הגדלתה.

בחנו את מאזן העוצמה במועצת זכויות האדם של האו"ם - בין השנים 2015-2006 - ואז תבינו את הרציונל שמאחורי המספרים הללו, שמאחורי הגינויים של המועצה לזכויות האדם שלו: בין השנים 2015-2006 'זכתה' ישראל ל- 57 גינויים במועצה לעומת איראן - 4; דאעש - 1; אל קעידה - 0; בוקו חראם - 0; פתח - 0; חמאס - 0; חיזבאללה - 0; הג'יהאד האסלאמי - 0...

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[מקור הצילום: UN Watch]

המשגה

עוצמה היא מידת היכולת - הפורמלית או האחרת; של בודד או של קבוצה במערכת מורכבת; להניע - באמצעים מגוונים - גורמים אחרים במערכת לפעול לשם הגשמת מטרות מסוימות, מערכתיות או אחרות (אפילו אישיות); אם מרצון ואם בכפיה, וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם.

עוצמה לאומית (National Power) היא אולי המושג החשוב ביותר ביחסים בין לאומיים. היכולת של שחקן בזירה הבינלאומית (ארגון, מדינה או גוש מדינות) לקדם את האינטרסים הלאומיים שלו, להשפיע על המערכת הבין-לאומית ולהפגין עליונות בתהליכי מיקוח בין-לאומיים. זוהי היכולת לאלץ שחקן אחר לשנות את התנהגותו, גם אם שינוי זה מנוגד לאינטרסים הלאומיים שלו. שימוש בעוצמה בהקשר של ביטחון לאומי. זוהי מכפלה של המשאבים, היכולת והנחישות להפעלתם, לשם הגשמת מטרות לאומיות. ביחסים הבין-לאומיים.

[להרחבה בנושא 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'אינטרסים לאומיים', לחצו כאן]

[בתמונה: המעורבות הצבאית הרוסית בסוריה כביטוי של עוצמה לאומית. על פיו של ולדימיר פוטין יישק דבר... מטוס סוחוי Su-34, במשימות תקיפה בסוריה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mil.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

מה שקובע: העוצמה הלאומית הנתפסת

מה שקובע את גודל עוצמתה הלאומית של מדינה - שאליה מתייחסת הסביבה הבינלאומית מדינה מסוימת - איננה עוצמתה האובייקטיבית; אלא בעיקר, מידת מוכנותה לעשות בה שימוש.

כך למשל, עוצמתה ה'אובייקטיבית' של ארצות הברית גדולה בהרבה מזו של רוסיה. אבל, ולדימיר פוטין ניצל את הנטיות הבדלניות של ממשל ברק אובמה - וממשיך בכך גם בתקופת ממשל טראמפ - יצר עובדות בשטח בסוריה והפך למעצמה העולמית היחידה, שעל פיה יישק דבר במזרח התיכון...

הנה לפניכם, למטה, קריקטורה שמבטאת זאת, בשם: "פוטין מסובב את אובמה"; שהוכנה על ידי אתר xoox.co.il, ושותפה הרבה ברשתות החברתיות (אנו מאמינים שאנחנו עושים בה שימוש נאות:

[לקריקטוריה באתר xoox.co.il, לחצו כאן]

הביטוי הניגודי לעוצמה לאומית הוא ה- פחד מהפעלתה כלפי. פחד זה מניע למשל שיתוף פעולה בין גורמים שונים במערכת הבינלאומית, כדי לאחד את עוצמתם כנגד יריב בתוכה. שניהם – העוצמה והפחד ממנה – הם הגורמים שמניעים מדינות וארגונים.

כך לדוגמה גרם האיום האיראני לברית בין ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ, כמשקל נגד:

[בתמונה: יחסי ישראל - סעודיה. ברית אינטרסים בצל האיום האיראני... המקור: פייסבוק]

דוגמה נוספת: הגורם היחידי שיכול היה לגרום למעצמות הדמוקרטיות - בריטניה וארצות הברית - לשתף פעולה יחד הייתה גרמניה הנאצית של אדולף היטלר, שאיימה על שלושתן.

[בתמונה: צ'רצ'יל, רוזוולט וסטלין - מנהיגי בעלות הברית, הבלתי אפשרית להלכה, במלחמת העולם השנייה. מה שאיחד ביניהן היה אויב משותף: אדולף היטלר וגרמניה הנאצית. התמונה היא נחלת הכלל]

מרכיבים של עוצמה לאומית

ניתן לחלק את העוצמה הלאומית למרכיבים בשתי דרכים עיקריות:

דרך אחת היא לנתח אותה, על פי ארבעת ממדיה.
דרך שנייה היא להתבונן על המרכיבים שמקנים למדינה עוצמה;

ארבעת ממדי העוצמה הלאומית

נהוג לחלק את העוצמה הלאומית לארבעה ממדים/אשכולות עיקריים (ראו התרשים למטה):

"העוצמה הצבאית-ביטחונית".
"העוצמה המדינית" - האזורית והבינלאומית.
"העוצמה הכלכלית".
"העוצמה החברתית.

המרכיבים שמקנים למדינה עוצמה לאומית;

ניתן למנות שישה מרכיבים עיקריים של העוצמה הלאומית (ראו התרשים למטה):

גאוגרפיה;
דמוגרפיה;
משאבים;
טכנולוגיה;
יכולת;
נחישות;

נעסוק בהם אחד לאחד:

גאוגרפיה

הגאוגרפיה היא הקובעת עבור עם את גבולותיו, את אויביו, את רמת החשש לעתידו ואת הפעולות האלימות שתתרחשנה לצורך הגנה עליו. היא מעניקה מנופי כוח לאומות מסוימות ומונעת אותם מאחרות. מבחינה זו, לגדול המדינאים בישראל תהיה השפעה פחותה על מהלכים גאו-פוליטיים מאשר לפוליטיקאי האמריקני הממוצע (פסיג, 2010, עמ' 29, 38-37). כך למשל, מדינה בעלת אופציות הגנה טבעיות טובות לא תתפתח להיות תוקפנית ולהיפך: מדינות כגון רוסיה הינן תוקפניות ואגרסיביות במדיניות החוץ שלהן, פשוט כי מעולם לא היו לה אופציות הגנה טובות! (פסיג, 2010, ע' 128).

דמוגרפיה

לגודל האוכלוסייה קשר ישיר לעוצמתה של מדינה. למדינות מרובות אוכלוסין יש פוטנציאל להפוך למעצמה ולהיפך. מדינות קטנות אוכלוסיה עלולות לעמוד בפני סכנת כליון.

מסיבה זו, עמים ואומות - גם של מדינות שהן כיום מעצמות - שאינם מביאים לעולם דור חדש, יזדקנו, יצטמקו ובסופו של דבר יתפוגגו בתהליך כואב אל דפי ההיסטוריה, תוך גילויים קשים של ייאוש ונקמנות.

דוגמה כזו היא משבר קריסת שיעורי הילודה באירופה, שמביאה אותה לאמץ גישה פטליסטית ופסיבית...

הגישה הגורסת כי ההיגיון של היחסים הבינלאומיים הוא גאוגרפי ודמוגרפי מכונה הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים (פסיג, 2010, עמ' 22). גישה זו מזהה את המשתנים הנצחיים בחיי אומות (שם, ע' 29):

[להרחבה על הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים, לחצו כאן] [למאמר: 'האם אנחנו מעצמה?' לחצו כאן]

משאבים

משאבים כוללים את מה שקיים ומה שפותח, עד כה. למשל: מלחמות העולם היו מלחמות שהוכרעו על משאבים (לא רק משאבים פיסיים!); הגוש הסובייטי התמוטט בשל בעיית משאבים; אבדן הפטרון הסובייטי למדינות ערב, שלל מהן את יכולת היציאה למלחמה, והצבא היחידי החזק בגוש הסוני - הצבא המצרי, תלוי בארה"ב, בשל בעיית משאבים.

גם ישראל - לפני גילוי מרבצי הגז ולאחריהן - היא מדינה שונה לחלוטין מבחינת עוצמה לאומית!

טכנולוגיה

יכולת טכנולוגית בתחומים שונים - מיכולת צבאית דרך חקלאות, התפלת מים, הי-טק ועוד - מחזקים מאוד את עוצמתה של מדינה. כך למשל, מרכיב חשוב בהתעצמות הלאומית האיראנית היא יכולותיה הטכנולוגיות. יחד עם זה חשוב לשכור כי בטכנולוגיה לבדה אין די: גרמניה הנאצית הייתה האומה הטכנולוגית והחדשני בעולם והיא הובסה במלחמת העולם השנייה. יתרה מכך: יתרון טכנולוגי הוא בן חלוף!

יכולת

זה שיש לך משאבים עוד לא אומר שאתה יודע איך להפיק מהם את המקסימום:

הצבא הצרפתי לא נפל באיכותו מהגרמני במשאבים, אבל נפל ברבה במצביאות.
דוגמה הפוכה: ניהול יעיל ונכון של משאבים, מקנה עוצמה רבה למאבק הצבאי, לעתים, מעל ליכולת הנצפית. שר הכלכלה הנאצי האחרון, שפאר, נחשב ל"קוסם", כיוון שהצליח להפיק מהכלכלה הגרמנית (ושל הארצות הכבושות), בשנתיים האחרונות למלחמה, מעל ומעבר ממה שהיה נדמה שניתן.

נחישות

"המוטיבציה להשתמש ביכולת": זה שיש לך משאבים ויש לך יכולת להפעילם, עוד לא אומר שיש לך הנחישות לעשות זאת.

דוגמאות:

מאז מלחמת לבנון הראשונה, ישראל נרתעת מהפעלת כוח ופיתחה אסטרטגיה הגנתית של הכלה. על כן, עוצמתה בפועל אינה מרתיעה את חמאס מדרום וחיזבאללה מצפון, שיוזמים עימותים על פי האינטרסים שלהם.

[למאמרו של תת אלוף אמציה חן (פצי), העוסק באסטרטגיית ההכלה, 'הקיבעון מתחיל בבית', לחצו כאן]

בנות הברית במשבר צ'כוסלובקיה, ערב מלחמת העולם השנייה ב- 1938 - שהיו לכודים בקונספציית הפייסנות - 'מכרו' את צ'כוסלובקיה להיטלר בהסכם מינכן, כי לא חפצו להילחם; ולא נלחמו אפילו, לאחר כניסתם למלחמה, בעקבות פקיעת האולטימטום לגרמניה, במשבר פולין. התוצאה, הם ספגו את מלוא עוצמתו של הווארמאכט שהתפנה לטפל בהם אחרי כיבוש פולין.