תקציר: אין לאדם דרך לתפוס את המציאות הסובבת אותו בלי קונספציה או תיאוריה מסדרת. אבל התקבעות בקונספציה מוטעית - או כזו שעבר זמנה - היא מסוכנת. .הלקח הוא לא להימנע מקונספציה, אלא להיות מודעים להכרח להעמידה לבחינה ביקורתית, באופן דינאמי. האם אנחנו מודעים לסכנה שבקונספציות, שהתקבענו בהן היום?

[בתמונה: ועדת אגרנט. מולידי המושג 'קונספציה' בשיח הישראלי. צילום: יעקב סער, לע"מ]

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 15 בספטמבר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

קונספציה (Concept) נתפסת בישראל כמושג שלילי מאז מלחמת יום הכיפורים. אבל, באנגלית ובשפות אחרות זוהי מילה נרדפת למושג 'תֵּאוֹרְיָה'. משמע, האופן שבו אנו מבינים סיטואציה מסוימת.

המושג תֵּאוֹרְיָה מוגדר כחשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות, המתאר ומסביר תופעה מסוימת או קבוצת תופעות בעלות קשר.

את השם הרע של המושג 'קונספציה' בלקסיקון המונחים הישראלי, הוא קיבל בעקבות מלחמת יום הכיפורים. כך כינתה ועדת אגרנט את התאוריה שגיבש אמ"ן בתחילת שנות ה⁻70 של המאה העשרים לפיה מצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל לפני שתשיג מערכות נשק מסוימות לצורך השגת איזון אסטרטגי עם ישראל. כיוון שמצרים לא השלימה הצטיידות זו, דבק אמ"ן בהערכתו כי הסבירות למלחמה קלושה, חרף סימנים מעידים הולכים ומצטברים, כי היא עומדת לפרוץ.

הטראומה הזו מונחלת מאז לדורות של קציני מודיעין. היא מדגישה את הפער בין המידע העשיר שמצטבר על שולחנות אגף המודיעין, לבין הכשל בהערכה שמנע את מתן ההתרעה למלחמה.  בשל כך יש למושג קונספציה קונטציה שלילית בהקשר הישראלי.

אפשר בכלל בלי קונספציה?

האלוף גרשון הכהן מדגיש, כי אין לאדם דרך לתפוס את המציאות הסובבת אותו בלי קונספציה מסדרת, מה שמכונה במדע תאוריה.

בנוסף למבחן תקפות הקונספציה לנוכח המציאות, דיון ביקורתי רציני זקוק לקונספציה מתחרה.

על פי רוב גם זה אינו מספיק. הלחץ הארגוני לדבוק בקונספציה השלטת כה חזק, שממש קשה לחולל סדק של ספק שמא משהו פגום בקונספציה המוסכמת. 

המומחים, בבכירותם, בכוח תהילתם חוסמים על פי רוב את קיומו של מרחב פנוי לדיון ביקורתי (הכהן, 2017א'). 

על כן, הלקח הוא לא להימנע מקונספציה, אלא להיות מודעים להכרח להעמידה לבחינה ביקורתית, באופן דינאמי (הכהן, 2017ב').

בשנים האחרונות, מתנפצת קונספציה נוספת בפרצופנו...

העשור ומחצה האחרונים היו שנים של רהב והתפארות נואלת, על "המעצמה, שמחזיקה את הצבא החזק ביותר במזרח התיכון".

כך, תוך כדי רהב, לא הבחנו שהעליונות האסטרטגית - שממנה נהננו כשני עשורים - נעלמה:

• הכנופיה השלטת בעזה - בכוח טיליה המשתכללים והולכים - הצליחה להביא אותנו לשוויון אסטרטגי, כשהיא מרתיעה אותנו ומאלצת אותנו להכיל סחיטה גדלה והולכת.
• איראן - בעזרת 250,000 טילים שנפרסו מולנו במעגל הרחוק והקרוב - השכילה להציב אותנו בנחיתות אסטרטגית.

היום, 'נפל כבר האסימון' לקברניטי המדינה, והם עברו לדוברות מבוקרת המכינה את האוכלוסיה האזרחית למה שצפוי לה במלחמה הבאה.

הנה דוגמית:

[לכתבה המלאה של יניב קובוביץ ב'הארץ', לחצו כאן] [לפרסום נוסף של הכתבה באתר רוטר, לחצו כאן]

ויש עוד קונספציות שטרם התנפצו! למשל...

הכהן טוען כי גם היום קיימות קונספציות, שהפכו בשנים האחרונות למובן מאליו "מקצועי"  בקרב בכירי מערכות הביטחון.

שתי מדינות לשני עמים וגבולות 1967

בלי קשר לאמונה פוליטית כזו או אחרת, דרך הלחימה שאימצו הערבים בעשורים האחרונים, השמיטו את הסיכוי לפתרון של 'שתי מדינות לשני עמים'. נסיוננו בעזה ונסיון האמריקנים בעיראק ובאפגניסטן ממחישים זאת היטב: בניה צפופה, מנהרות, טילים - כל אלה הופכים הסיכוי להגן על השטח הישראלי באפקטיביות, פשוט לבלתי אפשריים! יתרה מכך, לקחי ההתנתקות מרצועת עזה מלמדים עד כמה בלתי אפשרי למנוע כיסת נשק וטכנולוגיות לייצור עצמי של נשק , באופן המשנה לרעה את המאזן האסטרטגי האזורי. גם מרחב חצי האי סיני, כמרחב בידוד הנתון בידי מצרים, לא הצליח למנוע את מגמת ההתחמשות בעזה. כך למשל כותב האלוף במיל' גרשון הכהן כי נדרש, בין היתר, דיון בהבטחת הקונספציה השלטת, כי צה"ל ידע להגן על מדינת ישראל גם בגבולות 1967. הוא ממליץ לברר עד כמה קיים להבטחה זו - שמאמינים בה קברניטי ביטחון ופוליטיקאים - בסיס ממשי (הכהן, 2017א') (הכהן, 2017ב').

[הכרזה: ייצור ידע]

האם תסמונת הקונספציה הבעייתית חוזרת? נראה שכן!

בשנים האחרונות - בעיקר מאז סיים הממונה על תלונות הציבור בצה"ל, האלוף יצחק בריק (ראו תמונה משמאל) את תפקידו, ויצא בגלוי נגד התפיסה הרווחת בצה"ל - חווינו שתי קונספציות שולטות, ומסוכנות, נוספות:

1. האחת כבר התנפצה בפנינו, והיא קרויה, "תורת השטחים הפתוחים"; והיא גורסת כי במלחמה עתידית, כ- 80% מהרקטות של האויב יפלו בשטחים פתוחים. לכן, לא יפגעו אנשים רבים ולא ייגרם הרס גדול ולא נבזבז טילי יירוט יקרים! (אלי בר און, 2019).
7. עוסקת בכך שניתן לוותר על צבא היבשה; ו"להסתדר" רק עם חיל אוויר חזק ויחידות הקומנדו
8. השנייה

.

.

.

[למאמרו של האלוף יצחק בריק: 'הקונספציה של אז ושל היום...', לחצו כאן']

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

העשרה 

• ויקיפדיה: תאוריה.
• גרשון הכהן (2017א'), מומחי ביטחון – מניפולציה פוליטית, ייצור ידע, 17/7/17.
• גרשון הכהן (2017ב'), בין איום איראני לאיום המדינה הפלסטינית, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2017), קריסת הקונספציה המשטרתית, ייצור ידע, 18/11/17.
• אלי בר און (2019), יש בעצם שתי קונספציות, ייצור ידע, 22/8/19.
• יצחק בריק (2019), הקונספציה של אז ושל היום, ייצור ידע, 15/8/19.